עש"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
64555-06-16
03/08/2016
|
בפני השופט:
אריאל צימרמן
|
| - נגד - |
מערערים:
1. בינה - סוכנות לביטוח (2002) בע"מ
2. רם רוזנטל
עו"ד אילן בומבך
עו"ד יריב רונן
|
משיבה:
1. הממונה על שוק ההון
2. ביטוח וחסכון במשרד האוצר
עו"ד עמי עבר הדני
|
| החלטה |
החלטתי באה בהמשך להחלטה מאמש, שעניינה בדחיית הבקשה לסעד זמני לעיכוב כניסתם לתוקף של העיצומים הכספיים שהשיתה המשיבה על המבקשת.
במהלך הדיון בבקשה לסעד הזמני עלתה על הפרק גם שאלת העמדתו של ההליך העיקרי מחמת הליך תלוי ועומד (lis alibi pendens). הדבר נובע מכך שהמשיבה נתנה בעניינם של המערערים ביום 23.5.16 שתי החלטות נפרדות: האחת בעניין ביטול רישיונם, החלטה שערעור עליה הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (עש"א 43180-06-16; להלן: ההליך המקביל), והאחרת בעניין השתת עיצום כספי, החלטה שערעור עליה הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב. פיצול הערעורים הוא תולדה של הוראותיו של חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 ("חוק הפיקוח"), בסעיפים 92יב(א) ו-102 לו.
בהחלטתו מיום 25.7.16 בבקשה לסעד זמני בהליך המקביל, העיר כבר בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ג' גינת) בדבר הקושי שבפיצול האמור, והיעדר היעילות שבבירור שני הליכים בנפרד. ואכן, ליבתם של שני ההליכים, אין חולק, היא אחת: המערערים משיגים על דרך הפעלת סמכויותיה של הממונה מכוח חוק הפיקוח ועל סבירות החלטותיה. מובן שכל הליך מוסיף ספיח משל עצמו, זה לעניין ביטול הרישיון, וזה לעניין עצם ההחלטה להוסיף לביטול הרישיון גם עיצומים כספיים וכן גובה העיצומים. בתי המשפט והצדדים אמורים במצב זה לנהל שני דיונים מקבילים, בעניינים קרובים.
בשיחה עם הצדדים אמש אגב בירור הבקשה לסעד הזמני, הביעו הם הסכמתם כי אין יעילות בקיום שני דיונים במקביל הנסבים במידה רבה על אותן שאלות. הליך הערעור בבית המשפט המחוזי הנכבד אמור להשמע בקרוב, נוכח בקשת המערערים שם (מועד דיון מוגדר טרם נקבע נכון לדברי הצדדים אמש, ברם הם הביעו הסכמתם לשמיעת הערעור בחודשים אוגוסט-ספטמבר השנה). בנסיבות אלה לא הביעו המערערים התנגדות להעמדת ההליך שלפניי. המשיבה מצדה סברה שיש להעמיד את ההליך כאן רק ככל שהעיצומים הכספיים ייכנסו לתוקפם מיד. קשה לעמוד על סבירותו של סייג זה, ברם ממילא אינו עומד הוא על הפרק שעה שהבקשה לסעד זמני נדחתה.
במצב דברים זה, הרי שלפנינו שני הליכים דומים להפליא, בין אותם צדדים. רבות מן השאלות השנויות במחלוקת – דומות, בעלי הדין – זהים, קיום דיון כפול – אינו יעיל, העמדת הדיון תחסוך משאבים מיותרים וזמן שיפוטי, והיא תמנע הכרעות סותרות. כל השיקולים הללו מובילים, בבירור, לעיכוב ההליכים (ראו: ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 478 (1975); ראו רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, פיסקה 6 (21.11.2011) והאסמכתאות שם).
חשוב לציין: מובן שהכרעה בהליך האחר לא תוביל אוטומטית להכרעה בהליך כאן. השתקי פלוגתא, אם יקומו, לא יביאו בהכרח לתוצאה בלתי נמנעת בהליך הנוכחי, וכל טענות הצדדים בעניין שמורות להם. ברם הכרעה בהליך הנוכחי, אפילו היא נתונה לערעור, ודאי אפשר שתביא לייעול משמעותי של ההליך בבית משפט זה, ולחסוך במשאבים של בית המשפט ושל הצדדים גם יחד. שעה שבהכרעה בהליך המקביל אפשר שיהיה כדי לצמצם ולעזור להכרעה בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוכחי, הרי שההליך יועמד.
ניתן אפוא – במידה רבה, כהסכמת הצדדים – צו לעיכוב ההליכים בתיק הנוכחי, עד הכרעה בהליך המקביל, עש"א 43180-06-16. הצדדים ימסרו עדכון בתיק זה באשר למצב ההליכים בתיק המקביל, עם סיום שמיעתו, ובכל מקרה לא יאוחר מיום 28.9.16. המזכירות תיידע את המותב הדן בהליך העיקרי ותקבע תז"פ ליומנו ליום 29.9.16.
ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ו, 03 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.
