עש"א 56015-02-15

בפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי במסגרתו עותר המערער לגריעתם של 26 שיקים ממניין השיקים המסורבים בחשבונו אצל המשיב.

הראשון שברשימת השיקים נשוא הערעור הוצג לפירעון ביום 10.7.15 והאחרון ביום 31.5.15.

נימוקי הערעור מתייחסים לשלוש קבוצות שיקים:

הקבוצה הראשונה:

שיקים מס' 1-3 שברשימה. לגביה טוען המערער כי עקב מבצע צוק איתן, חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו ובתזרים המזומנים. המערער הסתמך על צפי הכנסות שלא התממש וכתוצאה מכך, לא היתה יתרה מספקת לפירעון השיקים.

המערער טוען כי הנסיבות הנ"ל מקימה עילה לפי סעיף 10(א)(5) לחוק.

דין טענה זו להידחות.

העילה לפי סעיף 10(א)(5):

"הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו-(2) להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק."

המערער אינו תושב הדרום, ולא הביא כל ראיה ביחס להכנסותיו עובר, תוך כדי ולאחר מבצע "צוק איתן", כך שלא עלה בידיו להוכיח את עילת ערעור זו.

הקבוצה השניה:

שיקים מס' 4-8 ו- 11-15 שברשימה. לגביה נטען לקיומו של נוהג בין הצדדים לפיו המשיב היה מעמיד למערער מסגרת אשראי זמנית בנוסף למסגרת הקבועה בחשבונו, ומאפשר פירעון השיקים אף אם הדבר היה גורם לחריגה ממסגרת האשראי וכנגד הפקדת כספים לחשבון תוך מס' ימים.

על בסיס נוהג זה, כך טוען המערער, היה לו יסוד סביר להניח "כי הוא זכאי למשוך שיקים וזאת חרף היות חשבונו בחריגה" [כך במקור א.נ.].

המערער טוען כי נוהג זה התקיים עד לחודש יולי – אוגוסט 2014 [ס' 24 להודעת הערעור] והבנק הפר את הנוהג בכך שהחל לסרב המחאות בחשבון.

המשיב מכחיש קיומו של נוהג כפי שנטען בהודעת הערעור.

גם דין טענות המערער ביחס לקבוצת שיקים זו – להידחות.

בניגוד לטענות המערער, גם אם היה נוהג כפי שטען, הרי שכבר בחודש יולי 2014 נוכח לדעת כי נוהג זה אינו קיים עוד.