עש"א 55023-06-14 כ.ח. תעשיות מיחזור וקליטת פסולת בע"מ נ' עיריית טייבה(נאמן),פר"ק 23231-06-11 מדינת ישראל ואח' נ' עיריית טייבה ואח'

1.מונחת בפניי בקשת הנאמן לחייב את הנושה (המשיבה) להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו, וזאת בעקבות ערעור אשר הוגש על ידי המשיבה על הכרעת הנאמן מיום 29/4/14 בתביעת החוב מטעמה. זה המקום לציין כי ביחד עם ההכרעה בתביעת החוב של המשיבה הכריע הנאמן בשתי תביעות חוב נוספות, אחת מהן היא של חברה הקשורה למשיבה, חברת חדיג'ה עבד אלכרים פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: "חדיג'ה"). בבקשה נטען כי בשל טעות של הנאמן שולם למשיבה, בכפל, תשלום של 145,820 ₪ והמשיבה וחדיג'ה מסרבות להחזיר סך זה. עובדה זו, ביחד עם העובדה הבסיסית כי המשיבה הינה חברה בע"מ, ולפיכך הכלל מחייב את חיובה בהפקדת ערובה, מובילות למסקנה שיש לקבל את הבקשה. בין היתר הפנה הנאמן את בית המשפט לפסק דינו של כב' השופט אורנשטיין בעש"א (ת") 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ (2012) [פורסם במאגרים], להלן: "עניין וורלד קפיטל", וטוען כי בעניין זה נקבע כי ככלל יש מקום להורות על חיוב נושה בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות בעל התפקיד. הנאמן הותיר את קביעת גובה הערובה לשיקול דעת בית המשפט.

2.המשיבה הגישה תגובתה לבקשה והביעה את התנגדותה. המשיבה ציינה כי מדובר בערעור על החלטת נאמן שהינו כמעין שלוחו של בית המשפט ולכן עמידה דווקנית על הפקדת עירבון הינה "עמידה שרירותית"; המשיבה טענה כי לא הוכח כלל כי לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות שיפסקו לטובת הנאמן; המשיבה טענה כי לא היה כלל מקום לשרבב את חדיג'ה שכן מדובר בחברה אחרת ובכל מקרה בקשה בעניין זה (212) תלויה ועומדת בפני בית משפט וטרם הוכרעה. בתשובה לתגובה חזר הנאמן על טענותיו והוסיף וטען כי המשיבה מצידה כלל לא הניחה תשתית ראייתית לכך שתוכל לעמוד בתשלום הוצאות, אם וככל שיפסקו.

ההכרעה

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה הרלוונטית, קובעת אני כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל התפקיד, אם כי במשורה, אבאר דבריי אלו.

4.בעניין וורלד קפיטל סוקר כב' השופט אורנשטיין את הסוגיה של חיוב נושה בערבות להבטחת הוצאות בעל תפקיד בערעור, היא הסוגיה שבפנינו. לאחר שבית המשפט סוקר את המקורות הנורמטיביים להטלת חיוב שכזה, את הפסיקה ואת המדיניות המשפטית הרצויה, הגיע בית המשפט, בין היתר, למסקנות כדלקמן: " המסקנה המתבקשת ממכלול ההוראות וההלכות דלעיל שיש לראות בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כפועל יוצא ממסקנה זו יש להחיל ככלל את תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, גם על נושה שהגיש ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב.

סבורני שגם מבחינת מדיניות משפטית ראויה, נכון יהיה לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, קרי, בעל התפקיד בערעור על דחיית תביעת החוב ועל מנת למנוע הגשת ערעורי סרק.

נתתי דעתי גם לזכות הגישה לערכאות ושלפיה יש לאפשר לנושה באשר הוא, את מימוש זכותו להשיג לפני בית המשפט על קביעת בעל תפקיד בדונו בתביעת החוב שהגיש. איני מקל ראש בזכות זו שעל חשיבותה אין צורך להרבות במלים. יחד עם זאת אין להתעלם גם מפגיעה אפשרית בבעל התפקיד שלא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו כנגד הנושה בערעור שהוגש על הכרעתו על דחיית תביעת חוב. אוסיף שלא אחת נדרש בית המשפט למצוא פתרונות יצירתיים למקור לתשלום שכר הטרחה של בעלי תפקיד שעשו מלאכתם נאמנה ודחו תביעות חוב, ולאחר מכן נדרשו להליך ערעור על הכרעתם בבית המשפט ובסופו של דבר לא הצליחו לגבות את ההוצאות שנפסקו לטובתם. על מנת למנוע פגיעה אפשרית כאמור נחקק המנגנון של הפקדת ערובה להבטחת הוצאות. את האיזון בין שני העקרונות, של זכות הגישה לערכאות מחד גיסא והבטחת הוצאות בעל התפקיד לקבלת הוצאותיו במקרה והערעור יידחה מאידך גיסא, ניתן למצוא בזכות הנושה המערער לבקש מבית המשפט הדן בערעור לפטור אותו מהפקדת ערובה, כנהוג במקרה של בקשות לפטור מערובה בהליכי ערעור על פסקי דין. בהקשר זה קיימת פסיקה ענפה בדבר השיקולים שעל בית המשפט להידרש להם בבואו לדון בבקשת מערער לפטור מחובת הפקדת ערבון ואיני רואה מניעה לאמץ את אלה גם למקרה של בקשת פטור מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל תפקיד בערעור על דחיית תביעת חוב... מסקנתי הינה שיש להשוות את מעמדו של בעל תפקיד המשיב לערעור שהגיש נושה על הכרעה בתביעת החוב לזה של משיב בערעור רגיל ואת זה של מערער רגיל לזה של נושה המערער על הכרעה בתביעת חוב. משכך, נגזור מאלה את החובה של מערער רגיל להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב גם על מי שערער על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. בית המשפט יהיה רשאי לבקשת הנושה לפטור אותו מהפקדת ערובה במקרה המתאים לפי הנסיבות ובהתאם למבחנים שנקבעו בהקשר זה בהלכה הפסוקה".

5.אין לי אלא לאמץ דברים אלו ולקבוע, כנקודת מוצא, שיש מקום לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של בעל התפקיד. עוד נקבע על ידי בית המשפט שיש שלוש דרגות לסיווג בקשות אלו – בקשה לפטור מאגרה, או אז בית המשפט יפגין את הרמה הליברלית ביותר כלפי התובע/המערער; דרגה שניה היא בקשה להפקדת ערבון מכוח תקנה 519 לתקסד"א; ו"בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט – יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים – אמנם בזהירות רבה – גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא", ראו 321/07 אליאנה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי גיא ואח' (2007) [פורסם במאגרים].

ומההלכה ליישומה