עש"א 53297-11-15 א.ס.מ. הסעות והובלות בע"מ נ' בע"מ סניף 489

המערערת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הסעות והובלות, והיא מנהלת חשבון עו"ש אצל בנק מזרחי טפחות, סניף ערד.

ביום 9.11.15 הוצאה הודעת הגבלה על ידי הבנק לפיו חשבון המערערת יהיה מוגבל החל מיום 24.11.15, לאחר שלא כובדו 10 שיקים בחשבון, מחמת העדר כיסוי מספיק. להודעת ההגבלה צורפה רשימת השיקים בגינם הוטלה ההגבלה כאשר השיק ה – 1 שהופיע ברשימה, הינו שיק שהוחזר ביום 18.11.14 על סך של 4,500 ₪, והשיק ה – 10 שהופיע ברשימה, הינו שיק שהוחזר ביום 6.11.15 על סך של 11,596 ₪ (הודעת ההגבלה צורפה הן לכתב הערעור והן לכתב התשובה).

בגין הודעת ההגבלה הוגש על ידי המערערת ביום 24.11.15 הערעור דנן ובו ביקשה לגרוע את השיק ה- 10 במניין השיקים המסורבים, וכתוצאה מכך להורות על ביטול ההגבלה. הנתבעת טענה לקיומו של נוהג/הסכם מכללא בינה לבין הבנק, לפיו נהג הבנק לכבד שיקים גם כאשר היתרה בחשבון חרגה מהמסגרת המאושרת.

בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב הגבלת החשבון. בתאריך 25.11.15 נעתרתי לבקשה וניתן על ידי צו זמני כמבוקש.

בתגובה שהגיש הבנק לטענות בערעור נטען כי הערעור הינו סתמי. אין בכתב הערעור כל פירוט מדוע היה למערערת יסוד סביר להניח כי השיק נשוא הבקשה יכובד. כך או כך הטענה כאילו היה סיכום בדבר כיבוד שיקים וחיובים בחריגה ממסגרת האשראי, אינה נכונה ודינה להידחות. היו מקרים בהם אושרו למערערת הגדלות אשראי זמניות או חריגות, אולם הדבר היה כרוך בפניית המערערת ובקבלת אישור מפורש של הבנק. האישורים ניתנו באופן ספציפי ונקודתי לאחר בדיקת הבנק ולא ניתנו באופן גורף בחשבון.

טרם הדיון שהיה קבוע בתיק זה הגיש הבנק בקשה לביטול הערעור על הסף ודחיית הדיון (בקשה מס' 3), ובה ציין כי הערעור מתייחס לשיק אחד בלבד, ואולם נכון ליום הגשת הבקשה נמנים 13 שיקים במניין השיקים אשר סורבו מחוסר כיסוי. שיקים אלו סורבו לאחר מתן הסעד הזמני בתאריכים: 11.11.15, שיק על סך 8,260 ש"ח; 10.12.15 שיק על סך 5,000 ש"ח; 31.12.15, שיק על סך 7,800 ₪. בנסיבות אלו טען הבנק כי הסעד שמבקשת המערערת הוא תאורטי בלבד שכן גם אם השיק נשוא הערעור ייגרע ממניין השיקים המסורבים, עדיין יישאר החשבון מוגבל.

בתגובה לבקשת הבנק טענה המערערת כי השיק ע"ס 5,000 ₪ הופקד ונפרע ואין המדובר בשיק שחזר בשל חוסר כיסוי. כן טענה כי עיון ברשימת השיקים נשוא ההגבלה מעלה כי במשך 12 החודשים שקדמו לתאריך 10.12.15 (התאריך בו סורב השיק ה – 13 במספר), סורבו 6 שיקים בלבד, שכן אין למנות ארבעה מהשיקים הנקובים ברשימה, בשעה שחלפו למעלה משנים עשר חודשים, מאז מועד החזרתם. לפיכך, הגם שסורבו עוד 3 שיקים בנוסף על אותם 10 שיקים נשוא הודעת ההגבלה, אין בכך כדי להביא לדחיית הערעור.

בתשובה לתגובה חזר וטען הבנק כי שלושת השיקים הנוספים סורבו בשל העדר כיסוי. כן טען כי צו עיכוב ההגבלה שניתן על ידי בית המשפט "מקפיא" את החשבון, והשיקים ממשיכים להימנות להגבלה גם אם חלפה שנה ממועד סירובם.

בכל מקרה הרי שבתקופה של 12 חודשים מאז שסורב השיק הראשון בחשבון סורבו 11 שיקים, כך שאין טעם לדון בערעור במסגרתו התבקשה גריעת שיק אחד בלבד. הבנק לפיכך חזר על בקשתו לדחיית הערעור. בהמשך הציג הבנק דף חשבון רלוונטי, ממנו עלה אכן כי השיק ע"ס 5,000 ₪ חזר מחמת חוסר כיסוי מספיק ולא כפי שטענה המערערת.