1. בפניי ערעור על החלטת המנהל המיוחד, עו"ד וחדי מרדכי, לדחות את בקשת המערער, בנק דיסקונט לישראל, להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמו. בהסכמת הצדדים, החלטה זו ניתנת על סמך החומר הכתוב ללא דיון ומבלי שנשמעה עמדת החייב.
2. ביום 23.9.2012 הגיש הבנק בקשה לביצוע פס"ד בסך 70,316 ₪ נגד החייב, מר טימופיב ולדיסלב (להלן: "החייב") במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 08-17602-12-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בתאריך 6.12.2012 נחתם בין החייב לבנק הסכם לסילוק החוב (נספח ב' להודעת הערעור) אולם לטענת הבנק החייב לא עמד בו.
3. ביום 10.10.2013 ניתן צו כינוס נגד החייב; ביום 18.10.2013 פורסם צו הכינוס בעיתון "ישראל היום"; ביום 20.10.2013 המציא החייב לבנק הודעה על מתן צו הכינוס והמציא למנהל המיוחד אישור מסירה, כך לטענת המנהל המיוחד; ביום 22.10.2013 נתקבלה הודעה מטעם החייב במסגרת תיק ההוצל"פ על מתן צו כינוס; ביום 23.10.2013 פורסם צו הכינוס ברשומות; ביום 13.5.2014 הוגשה תביעת החוב מטעם הבנק באופן מקוון אך לא נתקבל אישור חוזר ולכן הוגשה בשנית ביום 15.10.2014. המנהל המיוחד התייחס למועד הגשת תביעת החוב המוקדם יותר כמועד הגשה בפועל, קרי 13.5.2014; ביום 18.10.2015 החליט המנהל המיוחד לדחות את בקשת הבנק להכיר בהוכחת החוב כאילו הוגשה במועד ולא התיר את הארכת המועד להגשת תביעת החוב ומכאן הערעור שלפניי.
4. לטענת הבנק, לפני ובסמוך לקבלת ההודעה על מתן צו הכינוס מתיק ההוצל"פ התנהל בינו לבין החייב משא ומתן לסילוק החוב, תשלום אחרון מטעם החייב התקבל בתאריך 31.7.2013. ככל הנראה בשל "תקלה משרדית" ההודעה על מתן צו כינוס לא טופלה ולא הוכנה תביעת חוב במועד. לשיטת הבנק יש לקבל את הבקשה להארכת מועד כיוון שחוב החייב כלפיו הינו הגבוה מבין תביעות החוב שהוגשו ואי קבלת הבקשה תהיה הטבה בלתי הוגנת עם החייב והרעת מצב הבנק כנושה אשר לא יגבה את חובו; כיוון שאין בקבלת הבקשה פגיעה בנושים האחרים או בחייב; כיוון שלנושים האחרים לא נגרם נזק עקב האיחור בהגשת תביעת החוב; כיוון שהחוב אינו שנוי במחלוקת; כיוון שטרם נבדקו תביעות החוב, טרם גובש הסדר חוב, טרם חולקו דיבידנדים לנושים, טרם נוצרה הסתמכות של הנושים האחרים ואין כל פגיעה בציפייה הסבירה הנושים שהגישו תביעת חוב; כיוון שבאיזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל לבין הפגיעה בקניינו של הנושה יש לדחות את החלטת המנהל המיוחד; כיוון שבשנים האחרונות רוככה הדרישה להוכחת "טעם מיוחד"; כיוון שאי הענות לתובענה יהיה בה לגרום נזק בלתי הפיך לבנק אשר יאבד את זכותו לגבות את חובו של החייב בעוד החייב יצא נשכר ואף יטיב את מצבו כיוון שכאמור מרבית חובו לבנק. לשיטת הבנק הוכנה תביעת חוב אך נשלחה באיחור של כמה ימים בשל טעות אנוש וטעות אנוש שכזו מהווה טעם מיוחד.
5. בתשובה לתגובה מוסיף הבנק וטוען כי המנהל המיוחד נאחז בטענה קלאסית המתבססת על שיקולים פרוצדוראליים נוקשים; מפנה לע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' משה אוסטרי ואח' (2002) [פורסם במאגרים] וטוען כי לביהמ"ש עומדת האפשרות להאריך את המועד כאשר לא נגרם נזק למי מהצדדים המעורבים, לא חולק דיבידנד ולא נוצר נזק מהסתמכות מי מבעלי הדין, המקרה דנן נופל בגדרי קביעות פסה"ד; המנהל המיוחד לא הצביע על קיומה של הצדקה משמעותית לשלול מהבנק אפשרות להגיש תביעת חוב בהתאם לרע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ בפירוק [פורסם במאגרים] (להלן: "הלכת רותם").
6. מנגד טוען המנהל המיוחד כי הבנק איחר בהגשת תביעת החוב בשלושה שבועות לכל הפחות, בין אם מועד ההגשה נקבע לפי מסירת מועד צו הכינוס ובין אם נקבע לפי יום הפרסום ברשומות; הבנק לא הגיש בקשה לאורכה שיש בה להסביר את האיחור; סיבת האיחור, על פי הודעת הערעור, הינה "תקלה משרדית" ו"טעות אנוש" – אין מדובר בסיבה של ממש לאיחור; גם אם היה הבנק מגיש בקשה לארכה להגשת תביעת החוב הרי שהפסיקה קבעה כי לא יהיה מקום לקבל בקשת נושה שהינו מוסד מסחרי כגון בנק בנימוק של אי ידיעה בלבד. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שצו הכינוס נמסר לבנק מידי החייב מבעוד מועד; שיעור החוב והנזק שיגרם לבנק אינם מהווים שיקול מהותי למתן ארכה.
7. הכנ"ר מתנגד לערעור בהעדר טעמים מיוחדים. בתגובתו סוקר הוא בקצרה את המסגרת הנורמטיבית (סעיפים 7 – 10) וטוען שהבנק לא הצביע על טעמים מיוחדים מכוחם יש לאפשר את הארכת המועד. התקלה המשרדית אינה עולה כדי "לא יכול היה" להגיש במועד ושעה שעסקינן במוסד פיננסי מתחזקת הטענה שמגבלת הזמן להגשת תביעת החוב היתה ידועה לו.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית להגשת תביעת חוב
8. סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") קובע כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב בתוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. הכנ"ר בתפקידו כנאמן על נכסי החייב או המנהל המיוחד רשאים "מטעמים מיוחדים שירשמו" להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב אם שוכנעו שהנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע.
9. בהלכת רותם, אשר צוטטה ע"י כל הצדדים הוזכרה התכלית של סעיף 71(ב): ליצור תיחום של זמן הגשת תביעות החוב במטרה לייעל ולקדם את הליך פשיטת הרגל ולדעת, בתום התקופה, מהי מצבת החובות הלכאורית של החייב ומי הם נושיו. בכך גוברת וודאות הצדדים ונוצרת האפשרות להעריך את מצב הדברים עימו עליהם להתמודד במסגרת ההליך. עוד קבעה הלכת רותם (הדגשות שלי – ח.פ):
"קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת... אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד.."
עוד קבעה הלכת רותם:
"סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד."
10. לפני מספר שבועות פורסם פס"ד של ביהמ"ש העליון אשר חזר על שנקבע בהלכת רותם שיש לאמץ את הגישה המקלה, ראו רע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל נאמן לנכסי החייב אפללו שלום [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין דבריקו"; ההדגשות אינן במקור – ח.פ):
"..בעבר, עמדת הפסיקה בנושא הארכת מועד להגשת תביעת חוב, התאפיינה בגישה מחמירה, ונקבע כי חריג הטעמים המיוחדים יחול רק במקרים בהם הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד מטעמים אובייקטיביים – חיצוניים.. בראי הגישה המחמירה, פרסום דבר צו הכינוס ברשומות ובעיתונים מקים חזקה של ידיעה קונסטרוקטיבית אודות הליכי פשיטת הרגל... בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב. גישה זו מייחסת משקל משמעותי להתנהגותו של החייב, דוגמת חייב אשר אינו מגיש דוח על מצב עסקיו או מסתיר את חובו מפני נושיו... בהינתן מצב שבו הנושה לא ידע אודות צו הכינוס, ובד בבד הארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים, ניתן לבחון בחיוב את קבלת הבקשה."
ומן הכלל אל הפרט
11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המנהל המיוחד, כפי שיפורט להלן.