עש"א 45468-03-14 אמפו חשמל ובניה בע"מ נ' לישראל בע"מ-סניף 046

1.לפני בקשה שהוגשה בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (יקרא להלן: "החוק"), במסגרתה עותרת המערערת לגריעת 20 שיקים הכלולים ברשימת השיקים שסורבו על ידי המשיב (יקרא להלן גם: "הבנק"), ושימשו בסיס להגבלת חשבון המערערת.

רקע כללי וטענות הצדדים:

2.הבקשה הוגשה כאמור לפי סעיף 10 לחוק והיא נתמכת בתצהירו של מנהל המערערת, מר מוראד סלימאן (יקרא להלן: "סלימאן").

בתצהירו האמור התייחס סלימאן לכל אחד ואחד מעשרים השיקים הנ"ל וטען לגביהם כי בהתאם לסיכומים ולהבנות שהיו בין המערערת לבין הבנק, מוטלת היתה על הבנק החובה לכבד את השיקים. כמו כן נטען, כי על יסוד אותן ההסכמות וההבנות, למערערת היה יסוד סביר להניח כי הבנק יפרע את השיקים ולא יחזירם מפאת העדר כיסוי.

3.בעניינן של ההסכמות וההבנות האמורות, טען סלימאן בתצהירו, כי המערערת הינה חברה העוסקת בעבודות בנייה וחשמל שמקום מושבה הוא בכפר בועיינה. בחודש 8/2012 פתחה המערערת חשבון בנק אצל המשיב ועם פתיחת החשבון סוכם עם מנהל הבנק כי בחשבון לא תוקצה מסגרת אשראי כלשהי. פועל יוצא של הסיכום האמור הוא כי היה על החשבון להתנהל ביתרות קרידיטוריות. מאחורי הסיכום האמור, נטען על ידי סלימאן, עמדה העובדה כי המערערת היתה אז חברה חדשה ובנסיבות דרוש היה לבנק זמן על מנת ללמוד על אופן התנהלותה ולקבל אינדיקציה באשר להיקף פעילותה.

בשלב מסויים לאחר מכן, הוקצתה בחשבון מסגרת אשראי בסך 50,000 ₪ שכנגדה הופקד על ידי המערערת בחשבון פקדונות שהתנהל אצל הבנק פקדון ע"ס 220,000 ₪. כנגד הפקדון האמור ומלבד מסגרת האשראי ע"ס 50,000 ₪ הנ"ל, ניתנה על ידי הבנק לבקשת המערערת ערבות בנקאית ע"ס 120,000 ₪.

בנוסף, ובשלב מאוחר יותר, הונפק בעבור המערערת, על ידי הבנק, כרטיס אשראי בו הוקצתה מסגרת משיכה בסך 20,000 ₪.

4.לימים, המערערת נקשרה בהסכם לביצוע עבודות בנייה עם חברה יזמית העונה על השם "אוורה ישראל בע"מ". היקף הפרוייקט במסגרתו אמורה היתה המערערת לבצע את עבודות הבנייה הנ"ל עמד ע"ס 28,000,000 ₪. בהתאם, ובשים לב להתקשרות החוזית הנ"ל פנה סלימאן למנהל הבנק והציג בפניו את הנתונים הקשורים לפרוייקט והודיע לו כי "ככל הנראה, ולאור היקף העבודה, המבקשת תזדקק למסגרת אשראי וכן למסגרת ניכיון צ'קים בחשבון הנ"ל. מנהל הבנק הבטיח לבדוק את העניין וביקש שנמתין עד שנקבל את התשלומים הראשונים מהחברה היזמית כדי שיחלטי (צ.ל. שיחליט, א.א.א.), לגבי אלה" (סעיף 10 לתצהיר סלימאן).

בנסיבות, המערערת עשתה כדי להפקיד שיקים אותם קיבלה מן החברה היזמית הנ"ל לחשבונה המתנהל בבנק. כל השיקים שהופקדו על ידי המערערת מן החברה היזמית הנ"ל נפרעו. בשים לב לכך, מנהל הבנק פנה אל סלימאן והציע לו להגיש בקשה מסודרת להקצאת מסגרת אשראי בסכום של 300,000 ₪ ובנוסף לה מסגרת ניכיונות שיקים בשיעור התחלתי של 30% מערך כל שיק מעותד שיופקד לחשבון. מנהל הבנק הבטיח כי הבקשה תאושר לאחר שיתן המלצתו האישית לאישורה, ועל מנת להוכיח את כוונתו וכאות של רצון טוב הובטח על ידו כי יכבד שיקים עד סכום של 300,000 ₪, ובמילים אחרות הוא העמיד למערערת מסגרת אשראי זמנית בגובה הסך של 300,000 ₪ הנמצאת בגבול סמכויותיו. עיון בדפי החשבון אותם צירפה המערערת לבקשתה מלמד, לטענתה, על כיבוד שיקים בגבול יתרה של 300,000 ₪ אלא שבשלב מסויים החליט הבנק באופן חד צדדי לחזור בו מן ההסכמות שניתנו על ידו והקטין את המסגרת וכתוצאה מכך גרם לחריגה בחשבון מן המסגרת המאושרת – חריגה שהביאה אחריה החזרה של שיקים.