עש"א 40121-11-15 אסיל נ' רוזנפלד

1.בקשתו של הזוכה בתיק הוצל"פ 01-24040-58-0 ליתן לו רשות ערעור על החלטתה מיום 29.10.15 של כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' הילה דקל צמח שביטלה בהחלטתה את כל חיובי הריבית בתיק ההוצל"פ מיום פסה"ד ועד ליום ההחלטה.

בהודעה שהגיש ב"כ המבקש הבהיר למעשה שמדובר בערעור בזכות שכן ניתן לראות את הבקשה לגביה ניתנה החלטת הרשמת בבקשה כטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ שכן נתבקשה סגירת התיק ולחלופין הפחתת מלוא הריבית וההצמדה.

עוד ציין ב"כ המבקש כי אין הבדל בסדרי הדין שכן המשיבה נתנה הסכמתה לדיון בבר"ע כבערעור עצמו.

בהחלטה מיום 6.12.15 קבעתי כי הבקשה תידון כערעור בזכות והמשיבה הגישה תגובה לבקשה שהגיש המבקש, והמבקש הגיש תשובה לתגובה באופן שכל טענות הצדדים הוגשו וניתן לפסוק בערעור.

2.תיק ההוצל"פ נפתח בתאריך 1.12.08 לביצוע פסק דין שניתן כנגד המנוח בתאריך 1.3.93 (15 שנים).

בהחלטתה מציינת הרשמת כי לא מצאה סיבות המצדיקות את האיחור בפתיחת תיק ההוצל"פ והעדר ניסיון לגבות את החוב בהליכי ההוצאה לפועל.

בהתאם לפסיקה אי נקיטת הליכי הוצל"פ במשך תקופה ארוכה עשוי להעיד על חוסר תום לב ולהביא להפעלת סמכותו של רשם ההוצל"פ להורות על הפחתת הריביות והפרשי ההצמדה שהתווספו לחוב במשך השנים.

הרשמת לא מצאה עילה לסגירת תיק ההוצל"פ שכן זכותו של הזוכה להיפרע מעזבון החייב, המנוח ואף דחתה הטענה כי יש בחלוף הזמן כדי להעיד שהחוב נפרע, וזאת כאשר הטענה נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי.

כן ציינה הרשמת כי הזוכה לא נתן הסבר סביר להשתהותו בנקיטת הליכים באופן שהחוב גדל בצורה משמעותית וגרם לשינוי לרעה של מצב העזיבון ועל כן הורתה על ביטול של כל חיובי תוספת הריביות ממועד מתן פסק הדין ועד למועד מתן ההחלטה.

3.המבקש טוען כי בקשתה של המשיבה, יורשת המנוח, הוגשה כשש שנים לאחר שידעה על קיומו של תיק ההוצל"פ בעקבות קבלת האזהרה ומסמכי התיק, עובדה שלא נלקחה בחשבון על ידי הרשמת. כן נטען כי מיום פתיחת תיק ההוצל"פ הנכס היחיד של העזבון היה חלקו של המנוח בדירה לגביה מונה כונס נכסים בשל סכסוך ירושה ולא הייתה כל דרך לגבות החוב אלא לאתר את היורשים.

המשיבה ניסתה למכור את חלקו של המנוח בדירה למרות שידעה על קיומו של החוב ולמרות העיקול שהטיל המבקש על הדירה.

באשר לאי פתיחת תיק הוצל"פ בסמוך למתן פסה"ד נטען כי המנוח היה חסר רכוש והדרך היחידה לגביית החוב הייתה ממימוש הדירה לאחר העיקול שהוטל.

המנוח התגורר בדירה והיה בעלים רק של מחצית הזכויות ולכן המימוש בחייו לא היה ישיים.

המבקש אף טוען כי פנה למנוח לפרעון החוב ונדחה בטענות שווא ולכן נאלץ להמתין עד שימכור המנוח את הדירה או עד לפטירתו שכן העיקול שנרשם הבטיח את זכויותיו. משנודע למבקש על פטירתו של המנוח, פתח את תיק ההוצל"פ. המבקש פנה לעוה"ד של הטוענים לירושה ועדכנם על תיק ההוצל"פ ואף צירף את מסמכי ההוצל"פ בתקווה שיפעלו לפרעון החוב.

היורשים, עורכי דינם ואף מנהלי העיזבון התעלמו מכל הפניות ולמבקש לא נותר אלא להמתין לסיום סכסוך הירושה כדי שידע מיהו היורש ובעל הדין הנכון.