עש"א 36760-06-14 שמאי נ' בנק דיסקונט סניף דניאל מספר 143

לפני עתירת המערער כי בית המשפט יורה על גריעתם של 25 שיקים אשר סורבו בחשבונו.

במסגרת הודעת הערעור נטען כי בין הצדדים התקיים, במשך זמן רב, נוהג על פיו ניתנה למערער האפשרות לחרוג ממסגרת האשראי, עד לסך של 100,000 ₪, ובלבד שביום המחרת תופקד תמורת השיק.

בתמיכה לטענה זו, צירף המערער מספר דוגמאות של שיקים אשר כובדו לשיטתו בדרך זו, במהלך חודש מרץ 2014.

לטענת המערער, מקום בו הבנק לא הודיע לו על הפסקת "ההסדר", היה למערער יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו, ומכאן שיש לגרוע אותם מתוך רשימת השיקים המסורבים.

במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי כל השיקים סורבו בשל חריגה ממסגרת האשראי, שעמדה על סך של 50,000 ₪, תוך שמעולם לא הוסכם עמו כי ייפרעו שיקים בחריגה של עד 100,000 ₪.

לשיטת המשיב, מצא הסניף מעת לעת לאשר כיבוד של שיקים בחריגה, וזאת כאשר המבקש ביקש זאת מראש, וכאשר אותה חריגה הייתה כפופה להפקדת מזומן על ידי המערער ביום הצגת השיק או לכל המאוחר למחרת.

המשיב הוסיף והעלתה טענות באשר לדרך הגשת הבקשה, כלליות הטענות והיות הדיון בתיק זה תיאורטי בשל מספרם הרב של השיקים שסורבו.

זה המקום לציין כי בתחילה הוגשה הודעת הערעור כשהיא מתייחסת לעשרת השיקים הראשונים בלבד.

במסגרת הדיון, תוקנה הודעת הערעור , כך שהיא מתייחסת לכל 25 השיקים , כמפורט ברשימת השיקים אשר צורפה כנספח א' לכתב התשובה של המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים במסגרת הסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין הודעת הערעור להידחות, טעמיי להלן.

כאמור, במסגרת הודעת הערעור טען המערער כי בכל פעם שהגיע זמן פירעון שיק, פרע אותו למחרת היום. (ראה סעיף 7 להודעת הערעור).