עש"א 34289-08-14 אביב ואח' נ' הרמן

השאלה העיקרית שיש להכריע בה בהחלטה זו היא האם ישנם נסיבות בהן רשאי רשם ההוצל"פ להפחית את שיעור הריבית שנקבעה בפסק דין. שאלה זו הינה שאלה כללית שאינה נוגעת דווקא לתיק זה ואולם ישנם, לטענת המשיב, נסיבות מיוחדות בתיק זה שמצדיקות את קביעת הריבית כפי שנעשתה על ידי רשם ההוצל"פ.

שאלה שניה – הנוגעת לתיק זה – האם צדק כב' הרשם בכך שלא חייב את המשיב בשכ"ט ב'.

בתיק זה הוגש לביצוע פסק דין שניתן ביום 24.10.01 על ידי בית משפט השלום בתל אביב. בשלב ראשון ניתן פסק דין בהעדר המשיב על מלוא סכום התביעה, בסך 237,032 ₪. פסק הדין חייב את המשיב לשלם למערערים את הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.8.00 עד התשלום בפועל. כן חוייב המשיב בסכום של 3,200 ₪ הוצאות וסכום של 15,000 ₪ + מע"מ ושכ"ט (להלן: "פסק הדין הראשון").

תיק ההוצל"פ נפתח ביום 15.4.02 כאשר החוב בו עמד על סך של 301,144 ₪.

המשיב הגיש, ביום 10.12.02, בקשה לביטול פסק הדין הראשון.

פסק הדין בוטל וביום 8.6.04 ניתן פסק דין חדש בהסכמת הצדדים לפי הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 ובו חוייב המשיב לשלם למערערים, יחד ולחוד, "סך של 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ואילך וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ להיום". (להלן: "פסק הדין השני").

איש מהצדדים לא הודיע לתיק על קיומו של פסק הדין השני ולא ננקטו בתיק ההוצל"פ פעולות כלשהן לגביית החוב, עד שביום 13.5.13 הגישו המערערים בקשה להעברת התיק ללשכת ההוצל"פ בירושלים. לאחר העברת התיק ננקטו הליכי גביה.

ביום 30.6.13 הגיש המשיב בקשה לביטול הליכים וסגירת התיק ולחילופין, להורות על עיכוב הליכים בתיק על מנת לאפשר לו להגיש בקשה בטענת פרעתי. בבקשה זו טען המשיב שיש לסגור את תיק ההוצל"פ כיוון שהוא נפתח לגביית פסק הדין הראשון שבוטל, ומפאת כך שהמערערים פועלים בחוסר תום לב כאשר הם מבקשים לגבות את סכום פסק הדין הראשון – המבוטל ולא את סכום פסק הדין השני, וללא עדכון החוב בתיק.

המערערים טענו שהם פעלו להפחתת סכום החוב בתיק ההוצל"פ מיד כשנודע להם על קיומו של פסק הדין השני.