המערערת הינה עמותה אשר מנהלת את פעילות חב"ד בישראל ותקציבה מתבסס על תרומות. במסגרת פעילותה מנהלת המערערת חשבון בנק אצל המשיב, חשבון מספר 74698151, בסניף התעשייה - חולון (להלן: "החשבון"). במועדים הרלוונטיים לערעור זה, מיום 19.3.11 ועד 12.11.13, הועמדה למערערת בחשבון מסגרת אשראי של 1,000 ₪.
ביום 4.2.14 החזיר המשיב בלא פירעון שיק בסך של 50,000 ₪ שהוצג לפירעון בחשבון המערערת בשל היעדר כיסוי מספיק, ובחדשים שלאחר מכן, עד 8.7.14, הוחזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 19 שיקים נוספים, 11 מהם ביום 8.7.14. ביום 17.7.14 הודיע המשיב על הגבלת החשבון החל ביום 25.7.14 (להלן: "הודעת ההגבלה") וביום 23.7.14 עתרה המערערת כנגד החלטה זו. עוד בטרם הוגש הערעור, במועד שבין 9.7.14 ועד 15.7.14, הוחזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 25 שיקים נוספים שהוצגו בחשבון. ביום 23.7.14 ניתן צו מניעה זמני לעיכוב תחילתה של ההגבלה ובעקבות החלטה זו התברר הערעור.
להשלמת המסכת העובדתית יצוין, כי לאחר חילול השיקים נשוא ערעור זה, בין יום 23.7.14 ליום 11.12.14, חזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 8 שיקים נוספים.
המערערת עותרת בערעור זה לגריעת כל אותם 45 שיקים שחוללו עד להגשת הערעור, הן אלו שפורטו בהודעת ההגבלה והן אלו שחוללו לאחר מכן ועד להגשת הערעור.
לטענת המערערת, במהלך שנות פעילותה בחשבון, לעיתים מזומנות הייתה בחשבון חריגה אל מעבר למסגרת האשראי הרשמית המאושרת של 1,000 ₪, לעיתים גם עד כדי יתרת חובה של עשרות אלפי שקלים. על יסוד הסכמה זו, טוענת המערערת, נמשכו על ידה שיקים שהוצגו לפירעון גם כאשר יתרת החוב בחשבון חרגה מהמסגרת המאושרת אך היא סברה שהמשיב יכבד בכל זאת את השיקים, מכח אותה הסכמה בעל פה. עוד טוענת המערערת, כי המשיב הודיע כי הוא משנה את התנהלותו אולם השינוי יחול מיום 17.7.14 ואילך, אולם בפועל לא אפשר המשיב למערערת להתארגן בהתאם וסירב לכבד את השיקים נשוא הערעור.
טוענת לפיכך המערערת שעל יסוד סיכומים אלו מול המשיב היה על המשיב לפרוע את השיקים והיה לה יסוד סביר להניח שהשיקים גם יפרעו ולפיכך יש לבטל את כל אותם 45 שיקים מניין השיקים שסורבו לצורך הגבלת החשבון.
המשיב הגיש תגובה ובה כפירה בטענות המערערת.
ראשית, טוען המשיב שביחס ל- 7 השיקים הראשונים שסורבו מיום 4.2.14 ועד 19.6.14 אין למערערת כלל טענה.
שנית, מדגיש המשיב שמסגרת האשראי שהועמדה למערערת עמדה על 1,000 ₪ ותו לא, כך שלא הייתה למשיב כל חובה לאפשר חריגה ממסגרת אשראי זו ולא ניתן לבוא בטרוניה למשיב על סירובו לפרוע את השיקים נשוא הערעור. עוד טוען המשיב שמתוך רצון לסייע למערערת הוא היה מאפשר לה מדי פעם לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת ובתנאי שהחריגה תכוסה למחרת היום, אלא שביחס לשיקים שסורבו מיום 4.7.14 ועד 17.7.14, לא עמדה המערערת גם בנוהל זה ולא הפקידה כספים לכיסוי השיקים ביום שלאחר הצגתם.
שלישית, טוען המשיב שהחליט לחדול מההסכמה לאפשר הפקדת כספים לכיסוי החריגה למחרת יום הצגת השיקים והודיע למערערת במכתב מיום 30.6.14 שנוהל זה יופסק ביום 17.7.14 אלא שגם לאחר 17.7.14 סורבו בהיעדר כיסוי שיקים רבים.
טוען לפיכך המשיב שאין בסיס לערעור ויש לדחותו.