עש"א 28774-08-16 ד"ר משה וינברג ושות',עורכי-דין ונוטריונים נ' הולצברג ואח'

בפני בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק דין כספי, לנוכח הגשת ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, נעמה בולטין, אשר דחתה טענת פרעתי תוך שפעול ההליכים.

הבסיס לטענת "פרעתי" בהליכי ההוצאה לפועל נמצא בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל . לפי הוראה מפורשת, על החייב הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ועליו הראייה.

נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה. אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עלה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין.

מעבר לכך, כב' הרשמת ציינה בהחלטתה בטענת פרעתי כי "לשיטת החייבים גובה החוב בתיק אמור לעמוד על סך של 262,574 ₪ ובמהלך הדיון שהתקיים בפני תיקן ב"כ החייב את הסכום וטען כי הסכום אותו לשיטתם היה על החייבים לשלם לזוכים עומד על סך של 236,719.24 ₪".

בבקשה שבפני, נטען כטענה חלופית בלבד, כי במידה וייקבע כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כדין הרי שלגופו של עניין גובה החוב הרלבנטי עומד על סך של 262,574 ₪ ולא על גובה סך החוב בפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

בבוא בית המשפט לבחון את הנזק הממשי העלול להיגרם לצד המבקש את עיכוב הביצוע, שומה עליו לבחון גם את הנזק הממשי העלול להיגרם לצד הזוכה, אם פסק הדין לא יבוצע לאלתר ולבסוף הערעור ידחה. רק כאשר האינטרס של הצד המפסיד גובר בחומרתו, יינתן צו עיכוב הביצוע.

בהתנגשות שבין האינטרס של הזוכה, למימוש זכויותיו לפי פסק הדין לבין אינטרס המבקש להגשמת זכויותיו, אם יזכה בערעור, מצאתי כי אינטרס הזוכה גובר במקרה זה, מה גם שהסכסוך המשפטי מתנהל מזה שנים, וכל דיחוי בקבלת פירות זכייתו יש בו לכאורה משום גרימת עוול למשיבים.

מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, אינני משוכנעת כי אלו מטים את הכף במיוחד לטובת המבקשים, כאשר אף ברכיב מאזן הנוחות, עמדת המבקשים אינה מן האיתנות.

מנימוקי התגובה, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

לפנים משורת הדין, לא נתתי צו להוצאות בשל דחיית הבקשה.