עש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
28339-10-14
12/02/2015
|
בפני השופטת:
יהודית שיצר
|
- נגד - |
המערער:
משה חורש
|
המשיבה:
1. סיוע משפטי מחוזי תל אביב 2. הלשכה לסיוע משפטי במחוז תל אביב מלי ורוסלבסקי
עו"ד מלי ורוסלבסקי
|
פסק דין |
1. ערעור על החלטת לשכת הסיוע המשפטי (להלן: "המשיבה") מיום 12.8.13, אשר דחתה את בקשת המערער להעניק לו סיוע משפטי לצורך הגשת תביעת נזיקין נגד לשכת הרווחה באופקים.
2.ואלה בתמצית העובדות הדרושות לעניין.
המערער התגרש מאשתו בשנת 2005 והוא אב לקטינה ילידת 2004. בין המערער לגרושתו התנהלו הליכים שונים בביהמ"ש למשפחה, הן בעניין המשמורת על הקטינה שהוענקה בזמנו לאם, ולאחר מכן סכסוכים בעניין הסדרי הראיה.
לטענת המערער, גרושתו ניהלה נגדו מאבק על מנת שלא יוכל לראות את בתם המשותפת. כשמאמציה לא צלחו פנתה בתלונה ביום 17.10.06 כי המערער פגע מינית בבתו הקטנה.
לטענתו, פקידת הסעד לחוק הנוער באופקים כלל לא פנתה אליו, אלא ליוותה את גרושתו למשטרה להגשת תלונה. לאחר מספר ימים, פנתה הגרושה גם לבימ"ש בבקשה להגבלת ביקורי המערער אצל הקטינה, בגין פגיעה מינית כביכול.
בביהמ"ש התנהלו הליכים שונים. בשנת 2006 החליט ביהמ"ש כי עד החלטה אחרת, יבוטלו הסדרי הראיה כפי שהיו עד אותה עת.
במהלך ניהול התיק בביהמ"ש, התקשתה לשכת הרווחה באופקים להתמודד עם הטענות ההדדיות של ההורים, שהיו קשות וחמורות משני הצדדים. לאור מצב הקטינה, שירותי הרווחה פעלו לאבחון המצב, והחלו בעבודה טיפולית עם המשפחה וזאת כדי למצוא דרך לקיים הסדרי ראיה הולמים, תוך הגנה על שלומה של הקטינה. טיפול זה נמשך כשנה וחצי תחת צווים והחלטות של בימ"ש לענייני משפחה. בסופו של דבר, לאחר מפגשים של האב עם הקטינה תחת פיקוח, הגיעו ההסדרים למצב בו הוא פוגש את בתו בהסדרי ראיה ללא פיקוח.
3.המשיבה דחתה את בקשת המערער לסיוע משפטי בעיקר בשל העדר סיכוי משפטי. עמדת המשיבה היא כי נערכו עם המערער פגישות רבות עקב טענותיו שיש לו החלטות של ביהמ"ש המלמדות על רשלנות או זדון מצד שירותי הרווחה . הוא נתבקש להביא החלטות כאלה, אך הוא לא הצליח להמציאן. מאידך מהפרוטוקול שהמציא התברר שהתקיים דיון אמיתי בתלונות של הצדדים וכי הסכסוכים ביניהם משפיעים על הקטינה ועל כן לשכת הרווחה נאלצה להתערב על מנת להגן על הילדה, תוך כדי מתן טיפול לשני בני הזוג באופן שניתן יהיה לעבור מהסדרי ראיה מבוקרים להסדרים רגילים.
לשיטת המשיבה, לא היתה רשלנות מצד לשכת הרווחה, שכן כאשר מוגשת תלונה, קמה חובת דיווח. החקירה נעשית על ידי המשטרה ולא על ידי לשכת הרווחה עצמה, שאיננה הגורם המכריע בשאלת הפגיעה המינית. יתר על כן, מהחומר עולה כי הבעיה בין בני הזוג לא היתה רק התלונות והאשמות בפגיעה מינית, אלא מערכת היחסים הקשה בין בני הזוג שהשפיעו נפשית על הקטינה ושהצריכו הגנה עליה, דבר שנעשה בדרך של טיפול משפחתי.