הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977.
הנאשם הוא בן זוגה של בתה של המתלוננת. ביום 17.3.11 הגיע הנאשם לדירת המתלוננת על מנת לתקן, לבקשתה, מנעול של דלת הדירה. הנאשם הגיע לדירה, קרא למתלוננת ואז תקף אותה באמצעות מפתחות הדירה בפניה ובסנטרה וחנק אותה באמצעות חבל שהיה בידיו, עד שנפלה אל הארץ. לאחר שהתמוטטה, שדד הנאשם תיק אישי השייך למתלוננת שהכיל כסף מזומן בסך 96,000 ש"ח וכן סכום של 7,000 דולר ומסמכים אישיים שונים.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות, המטומות בפנים ובצוואר, בצקת תת עורית וחשש לבצקת בדרכי הנשימה והיא אושפזה בבית החולים במחלקה לטיפול נמרץ במשך יממה, ולאחר מכן ליומיים נוספים במחלקה פנימית בבית החולים. יצוין כי המתלוננת איבדה את הכרתה כתוצאה מהאלימות ורק בבית החולים שבה אליה הכרתה.
כאמור, הנאשם כפר בעובדות כתב האישום אולם בהכרעת הדין נקבע כי הוא אשר ביצע את עבירת השוד ועל כן הורשע בעבירה שיוחסה לו.
לאור גילו של הנאשם, חלה חובת הגשת תסקיר ושרות המבחן למבוגרים בירושלים התייחס לנסיבותיו של הנאשם.
החל משנות ילדותו החל הנאשם לאמץ דפוסי התנהגות בלתי מסתגלים ולא הפנים גבולות חיצוניים ופנימיים. הוא מנהל אורח חיים שולי, אימץ דפוסים עברייניים מושרשים, לרבות שימוש בסמים ושתיית אלכוהול בלתי מבוקרת.
הוריו של הנאשם התקשו להציב לו בילדותו גבולות. אביו נקט כלפיו באלימות ובשל כך הגיש הנאשם תלונה במשטרה נגד האב, ובגיל 8 היה עד לארוע טראומטי שבמהלכו ירה סב המשפחה למוות בשלוש דודותיו.
הנאשם עזב את המסגרת הבית ספרית לאחר 6 שנות לימוד ושוטט באפס מעשה ברחובות שכונתו. הוא התחבר לנערים במצבו והיה מעורב בקטטות. בגיל 16 החל לעבוד ובמהלך העבודה נשפט בגין עבירה פלילית, שתפורט בהמשך. הנאשם עבר מירושלים לתל אביב לאחר שהכיר את חברתו, בת המתלוננת. הוא התקשה למצוא עבודה ומומן ע"י בת זוגו. בעת שהייתו בת"א העמיק את אורח החיים השולי שלו והשתמש בסמים, בכללם קוקאין והירואין והרבה לשתות אלכוהול על בסיס קבוע.
הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, טוען כי טפלו עליו אשמה, אולם היה מוכן להודות במעשה בפני קצינת המבחן על מנת להקל עליו ולשקם את חייו.
לאור חומרת העבירות ואופיין, ואי נטילת אחריות על המעשים, לא בא שירות המבחן בהמלצה כלשהי ולהערכתו יש להטיל עונש מאסר מוחשי ומציב גבולות.
חרף גילו הצעיר, ואף שכבר מנעוריו הסתבך בחיים שוליים, בהיותו בן 19, נכנס הנאשם לרכב בחניון שבו ישבה אישה בת 65 ברכבה, הנאשם פתח את דלת הרכב, הוציא סכין והתיישב לצידה של המתלוננת והורה לה באיומי הסכין לתת לו את כספה. המתלוננת היתה רבת תושיה, היא דחפה את הנאשם ולחצה על צופר הרכב כדי להזעיק אנשים, דבר אשר גרם לנאשם להמלט מהרכב.
בגין זאת הורשע הנאשם בביהמ"ש המחוזי בירושלים (ת"פ 316/09) בעבירות של דרישת נכס באיומים ואחזקת סכין שלא כדין, וכן הורשע בעבירה של אחזקת סכין במועד אחר.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים עיין בתסקיר שירות המבחן ולאור העובדה שלא ננקטה אלימות מצד הנאשם כלפי המתלוננת, ולמעשה ביצוע השוד לא הושלם, והעבירה שבה הורשע היתה רק דרישת נכס באיומים, הסתפק ביהמ"ש בהטלת עונש של 10 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.
בביצוע המעשה נשוא הדיון כאן, הפר הנאשם את התנאי ולפיכך יש להפעיל את העונש המותנה.
עבירות שוד כנגד קשישים הפכו לצערנו לנפוצות וחובת ביהמ"ש לגזור עונשים חמורים ומרתיעים על מנת להגן על הציבור בכלל, ועל ציבור הקשישים נטולי ההגנה בפרט מפני ביצוע מעשים דוגמת אלה שביצע הנאשם.
לצורך הדיון, מאחר שהנאשם הגיע לדירת המתלוננת כדי לתקן את מנעול הדלת, לא אייחס לו תכנון מוקדם של ביצוע השוד, אלא ההחלטה גמלה בליבו כאשר נכנס לדירה וידע על התיק שבו סכום הכסף הגדול המצוי בדירה. יחד עם זאת, נקט הנאשם כנגד המתלוננת באלימות חמורה, גרם לה חבלות חמורות, לאובדן הכרה ודי להתבונן בתצלומי פניה וגופה על מנת להזדעזע מהנזקים שגרם הנאשם בגופה של המתלוננת.
הנאשם הפגין אכזריות ורשעות בביצוע המעשים ולמעשה, פרט לגילו הצעיר, אין כל נקודה מקלה בעניינו. הנאשם הינו אלכוהוליסט, בטלן שחי על חשבון חברתו לחיים, אינו עובד ומוציא את הכספים שחברתו נותנת לו לשתיה.
נקודה נוספת נעוצה באופן ניהול ההגנה כאשר הנאשם מתכחש למעשיו, לא לקח אחריות ולכן אינו זכאי להקלה שמי שמודה באשמתו, זוכה לה.
הבעת חרטה בשלב הסופי של הדיון לקראת גזירת העונש אינה משום לקיחת אחריות על המעשה.