ערר של התביעה הצבאית על החלטת ביהמ"ש לשחרר את המשיב בערבות-התקבל

לפניי ערר התביעה הצבאית על החלטתו של בימ"ש קמא בתיק 5390/07. כעולה מההחלטה, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב, תוך הפקדת ערבות כספית במזומן בסך 2,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח וחובת התייצבות במשטרה בכל יום ב' בשבוע, עד לסיום ההליכים בעניינו.

הפרשייה בגינה נעצר המשיב, נוגעת לעקירת שתילי גפן בכרמו של שלומי כהן. עפ"י החשד, היה המשיב מעורב, יחד עם 80 אנשים נוספים, בעקירת שתילי גפנים בכרם אשר נמצא בין היישוב נריה לדולב. עפ"י החשד, נכנסו המשיב וחבריו לתוך הכרם לאחר שגדר הכרם נפרצה, כשבנסיבות אלו נעקרו כאמור שתילי הגפן ונגרם נזק לצנרת המים אשר שימשה להשקייתם.

בדיון שהתקיים לפניי, חזרה העוררת על עתירתה שבכתב וביקשה כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים. לטענתה, אין כל ספק בדבר קיומה של תשתית ראייתית, וככל שנוגעים הדברים לעילת המסוכנות, הרי כבר נקבע, כך לטענת העוררת, כי נקבעה ההלכה בתיק ע"מ 4276/07, כי קמה בנסיבות אלו עילת מסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים. מאידך, הפטירה הסנגוריה והדגישה את היעדר המסוכנות בנסיבותיו של תיק זה ועל הצורך להשאיר ההחלטה על כנה.

כבר בראשית הדברים יצוין, כי לא שמעתי מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית. הגם כי כן, בחנתי התשתית הראייתית הרלוונטית, עמדתי על גרסת המשיב ואף בחנתי את אמרות עדי התביעה הרשומים בחלק השלישי לכתב האישום. השתכנעתי כי יפה עשו הצדדים משנמנעו מלחלוק בסוגיה אשר אין מחלוקת בה. השתכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אשר יש בה כדי להביא להרשעת המשיב בכל המיוחס לו בכתב האישום, וכי היה מעורב באירוע המתואר בכתב האישום.

אם נחלקו הצדדים, הרי נחלקו לעניין עילת המסוכנות. התביעה הצבאית הצביעה על מסוכנות מיוחדת במעשים בהם היה מעורב המשיב ועל הצורך במעצרו עד תום ההליכים. המדובר ברקע אידיאולוגי שעמד ביסוד פעילותו של המשיב, פעילות שהפכה להתפרעות אשר עלולה הייתה לצאת מגדר שליטה. ואילו הסנגוריה הדגישה כי חרף הפעילות בה היה מעורב המשיב, הרי כי האיזון הראוי של מכלול האינטרסים בתיק מחייב לדחות את האינטרס הציבורי מפני זכויותיו של המשיב, ובמיוחד כשניתן להסתפק בשחרור בערובה ובתנאים אשר אינם שנויים במחלוקת.

במחלוקת זו מקבל אני את עמדת התביעה הצבאית. ייתכן כי בנסיבות רגילות היה מקום לקבל את עמדתה של הסנגוריה. אולם, במקרה דנן יצר המשיב בהתנהגותו סכנה מיידית לחיי אדם, הן שלו עצמו, הן של בעלי הכרם והן של כוחות הביטחון. דומני כי הרקע האידיאולוגי במקרה דנן משמש כשמן למדורת המסוכנות, המחייבת הפרדה בין הניצים.

ביהמ"ש נדרש לסוגיה זו בע"מ 4276/07. כב' הנשיא, אל"ם אהרון משניות ,קבע בהחלטתו:

  "כי אין מדובר בעבירות רכוש גרידא. מדובר בהתארגנות בעשרות רבות של אנשים... לפגוע פגיעה קשה ברכושו של אחר. גם אם יש למשיבים טענה כזו או אחרת אודות הבעלות על הקרקע נשוא האירוע, יש דרכים חוקיות לבדוק טענות אלו, ולא ניתן להשלים עם התופעה של עשיית דין עצמית ונקיטת אלימות, כאמצעי לפיתרון בעיות מעין אלו. לא ניתן להתעלם גם מהאופי הלאומני של האירוע, בנושא הרגיש של זכויות קרקעיות, אשר נמצא בליבת הסכסוך בין ישראלים לפלסטינים באזור. אין צורך להכביר מילים על הפוטנציאל הנפיץ שיש באירוע שוב המון מוסט של צד אחד מסתער למעשה על משק חקלאי של הצד האחר ולא אחת הסתיים אירוע כזה בשפיכות דמים."

ובהמשך:

  "העובדה שהסכסוך הקרקעי נותר בעינו, מחזקת את המסוכנות פן המשיבים ישובו לסורם אם ישוחררו ממעצר."

לאחר ששקלתי את המגבלות שהטיל בימ"ש קמא על המשיב, ולאחר ששקלתי בזהירות את מכלול השיקולים הצריכים לסוגיה שבפנינו, הגעתי למסקנה כי יש לאמץ את פרשנותו של כב' הנשיא באופן המדגיש את עילת המסוכנות. אין לי כל צל של ספק כי קיים סיכון רב כי מאורעות נוספים עשויים להתרחש בזירה זו וכי חשובה לעת זו החלטת ביהמ"ש המצביעה, תוך הרתעה והתראה, כי אין להשתתף בפעולות מחאה אלימות העלולות לצאת מגדר שליטה, וכי כל המערב עצמו בפעילות שכזו ידע כי חשוף הוא למעצר ממושך.

משהשתכנעתי בקיומה של עילת המסוכנות, החלטתי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 13 בנובמבר 2007, ג' בכסלו התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

     שופט

רמ"שית: שי