ערר על החלטת בימ"ש מחוזי בדבר תנאי שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר-נדחה

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בדבר תנאי שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

1.        בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המשיבים שלפני, וליד ונאסיף ריאן (להלן:"וליד" ו"נאסיף" בהתאמה),  קשרו קשר לגרום למותו של אחד, אחמד מחמוד חמוד (להלן:"המנוח") ממניעים של נקמת דם. במסגרת הקשר ולשם מימושו הצטיידו השניים מבעוד מועד באקדח ובתוכו מחסנית עם כדורים, ובכפפות ניילון.  בסמוך לכך, נטלו המשיבים רכב גנוב מסוג "טויוטה" על מנת שימשם בביצוע הרצח תוך שהם מסווים את מספר הרישוי המדויק של הרכב. על פי הנטען, ביום 25.9.05 הגיעו המשיבים לביתו של המנוח בכפר מנדא, ירו בו חמישה קליעים ונמלטו מהמקום. כתוצאה מן הירי, מצא המנוח את מותו. בגין כל אלה, יוחסו למשיבים עבירות של רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאה והובלה של נשק שלא כדין לפי סעיפים 300(א)(2), 29, 499(א)(1) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין").

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. הבקשה התקבלה בהסכמת סניגוריהם של המשיבים, תוך שאלו שומרים על זכותם לעתור בכל עת לשחרור שולחיהם (ב"ש 3159/05). מאז הוארך מעצרם של המשיבים ארבע פעמים בהחלטות שניתנו בידי בית משפט זה, אחת מהן בהסכמת המשיבים (בש"פ 6526/06 החלטתו של השופט לוי; בש"פ 9190/06 החלטתו של השופט ג'ובראן; בש"פ 1240/07, החלטתה של השופטת ארבל; בש"פ 4075/07, החלטתו של השופט אלון).

           במסגרת הדיון בבקשה החמישית שהגישה המדינה להארכת מעצרם של המשיבים, הורתה השופטת ארבל לשירות המבחן לבחון את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר נוכח התמשכות ההליכים נגדם, בשל כך שסיומו של ההליך בעניינם אינו נראה באופק, ובשל כך שלהשקפתה, חרף מסוכנותם הבלתי שנויה במחלוקת של המשיבים, דומה כי יש בסיס לטענה לפיה מסוכנות זו אינה כלפי הציבור כולו אלא מתעוררת בהקשר הספציפי של הסכסוך בין המשיבים למשפחתו של המנוח. השופטת ארבל הורתה כי תסקירי המבחן בעניינם של המשיבים יונחו בפני בית המשפט המחוזי, אשר יידרש לאפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר (בש"פ 6794/07, מיום 19.8.07).

3.        בתסקיר בעניינו של נסיף צוין, כי בשים לב לנסיבות האירוע, לא ניתן לשלול רמת סיכון גבוהה לפריצת גבולות. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן על שחרורו של נסיף לחלופת המעצר שהוצעה מטעמו בתנאי מעצר בית מלא ובכפוף להתקנתו של איזוק אלקטרוני. תמונה דומה עלתה מן התסקיר שהוגש בעניינו של וליד. גם לגביו, ציין שירות המבחן, לא ניתן לשלול רמת סיכון גבוהה לפריצת גבולות אולם שירות המבחן סבר כי ככל שבית המשפט יחליט כי ניתן לשחרר את וליד לחלופת מעצר, יהיה נכון לאמץ את חלופת המעצר שהוצעה מטעמו בביתם של מפקחים המפעילים במקום בית מסחר. שירות המבחן המליץ עוד, כי ככל שחלופת מעצר זו תאומץ בידי בית המשפט, יוטלו על וליד תנאי מעצר בית מלא וכן איזוק אלקטרוני.

4.        בית המשפט המחוזי קיבל את חלופות המעצר שהוצעו מטעמם של המשיבים, בכפוף לכך שהם ישהו בתנאי מעצר בית מלא במקומות שהוצעו מטעמם כחלופה וישהו בכל עת תחת פיקוחם של מפקחים. עוד נקבע, כי לכל אחד מן המשיבים יוצמד איזוק אלקטרוני וכי כל אחד מהם יפקיד 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית ויחתום על התחייבות עצמית בגובה 50,000 ש"ח. כל אחד מן המפקחים חויב לחתום על התחייבות עצמית בגובה של 10,000 ש"ח. בנוסף לאלה, ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיבים ונאסר עליהם ליצור קשר עם עדי התביעה או להיכנס לתחומי הכפר מנדא.

5.        בערר שלפני טוענת המדינה, כי חלופות המעצר עליהן הורה בית המשפט המחוזי אינן ראויות, אינן עונות על הנחיות בית משפט זה (בהחלטת השופטת ארבל) וכי אין בהן כדי למלא אחר מטרות המעצר ולנטרל את מסוכנותם של המשיבים, כמו גם את החשש מפני שיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין. המדינה סבורה כי חלופות המעצר אליהן שוחררו המשיבים אינן רחוקות דיין מכפר מנדא. עוד היא מציינת, כי וליד שוחרר לחלופת מעצר המהווה מקום למגורים ובית עסק, שלא ניתן להגביל כניסה ויציאה של אנשים אליו וממנו. ממילא, היא טוענת, לא ברורה יכולתם של המפקחים לפקח על וליד בשעה שהם אמורים לנהל את העסק שבבעלותם. המדינה מוסיפה וטוענת, כי הערבויות הכספיות שנקבעו למשיבים הן זניחות, וכי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא הורה למפקחים להפקיד ערבות כספית.

           המשיבים סבורים כי תנאי השחרור לחלופת מעצר שנקבעו בידי בית המשפט המחוזי הולמים את נסיבות המקרה, וכי אין עילה לשנות מהם.

6.        שקלתי את עמדות הצדדים. בית המשפט המחוזי נימק במפורט את החלטתו בהתייחס לחלופות המעצר עליהם הורה, ועמד על התאמתן המהותית להנחיות בית משפט זה. לא מצאתי עילה להתערבות בהכרעתו, בכל שאמור במיקום חלופות המעצר. בצד האמור, מצאתי כי על מנת שחלופות המעצר בעניינם ישרתו את תכלית המעצר ויבטיחו הגנה מפני מסוכנותם של המשיבים, יש לקבל את הערר חלקית, באופן של החמרת חלק מתנאי השחרור כלהלן:

           א.  כל אחד מן המשיבים יפקיד 75,000 ש"ח בהפקדת מזומנים או ערבות בנקאית (חלף הסכום של 20,000 ש"ח שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי), ויחתום על התחייבות עצמית בגובה 50,000 ש"ח.

           ב.  כל אחד מהמפקחים יחתום על התחייבות עצמית בסך 50,000 ש"ח (חלף הסכום של 10,000 ש"ח) שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי).

           ג.  וליד יישאר כל העת בתחום בית המגורים של המפקחים, לא יוכל להיכנס לבית המסחר, ויהיה נתון לפיקוח צמוד בכל עת.

           ד.  למען הסר ספק, כל יתר תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.

           ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשס"ח (11.10.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il