ערר על הגשת כתב אישום בגין עבירות של סחר בבני אדם

           נגד העורר הוגש ביום 12.8.2007 כתב אישום. כתב האישום תוקן ביום 9.9.2007, וכעת הוא מייחס לו עבירות של סחר בבני אדם לצורך נטילת איבר מאיברי גופו (עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) וכן ועבירות של חבלה חמורה (סעיף 333 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין), עושק (סעיף 431 בצירוף סעיף 29 לחוק), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (סעיף 415 בצירוף סעיף 29 לחוק) ותקיפה סתם (סעיף 379 לחוק). על-פי הנטען בכתב האישום, היה העורר חלק מרשת שעסקה בסחר באיברים של בני אדם, אשר פעלה לאיתור אנשים בעלי רקע-סוציו אקונומי בעייתי, הפעילה עליהם אמצעי לחץ ומרמה שונים וקיבלה על-ידי כך את הסכמתם שלא מדעת לביצוע ניתוח הסרת כליה לצורך השתלתה באחר. חלק מהמעורבים האחרים בפרשה נחקרו ואף נעצרו, וכנגד חלקם הוגש כתב אישום.

           העורר נעצר כבר ביום 22.7.07, מעצרו אושר על-ידי בית משפט זה (בש"פ 6682/07) והוארך מעת לעת, עד שביום 25.10.07 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא השופט ש' ברלינר) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים (להלן: ההחלטה). על החלטה זו משיג העורר כעת. העורר מציג מספר טעמים מצטברים המצדיקים, לדידו, את ביטול החלטתו של בית-משפט קמא. ראשית, טוען העורר כי סעיף 377א(א)(1) לחוק העונשין (עבירת סחר בבני אדם) אינו חל על עובדות כתב האישום. עוד הוא טוען, כי קיים קושי פרשני וראייתי בתיק (בין היתר באשר לתחולת סעיף 377א(א)(1) על מעשיו, באשר לתחולת דיני העונשין על עבירות חוץ, ובאשר למודעתו של העורר לקשרי הסחר הנטענים בכתב האישום). העורר טוען גם שלא מתקיימת לגביו עילת מעצר, וכי תפקידו במעשים המתוארים בכתב האישום הוא שולי כך, שיש מקום להבחין בינו לבין הנאשם 1 באותו כתב אישום. בהקשר זה הוא טוען גם כי הופלה לרעה ביחס למעורבים אחרים בפרשה שלא הועמדו לדין. לבסוף, מלין העורר על כך שבמסגרת ההחלטה לא נשקל מצבו הבריאותי ולא נידונה חלופת המעצר שהוצעה.

           בדיון שהתקיים בפני, טענו בא כוח העורר ונציג המדינה, כל אחד בשלו, טיעונים רבי טעם באשר לתחולתו של סעיף 377א(א)(1) על העורר. עוד שמעתי את עמדותיהם המפורטות ביחס ליתר הטענות שהועלו בערר. לאחר ששקלתי בדבר, ושבתי ועיינתי גם בחומר הכתוב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

           עובדות כתב האישום מגלות מסכת התנהגותית קשה. על-פניו, נראה כי בנסיבות המתוארות בכתב האישום,  גם סחר באיבריו של אדם, בשונה מסחר בבני-אדם לצורך נטילת איבריהם, הוא מעשה פסול. ברם, שאלה זו נצרכת לדיון מעמיק ויסודי ולהכרעה חקיקתית, ולמצער - שיפוטית. כך או כך, גם מבלי להכריע לגופו של עניין בדבר תחולתו האפשרית של סעיף 377א(א)(1) על העורר, וגם בהתעלם מן הקשיים הפרשניים והעובדתיים השונים שעשויים להעלות בהקשר זה בתיק דנן, מעשיו של העורר מקימים עילת מעצר. כתב האישום מגולל שורה של מקרים בהם ביצע העורר, לכאורה, עבירות שונות, אשר לגביהן לא מתעוררים, על פניו, ספקות משפטיים פרשניים: חבלה חמורה, עושק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ותקיפה. התנהגות העורר כפי שהיא מתוארת בכתב האישום, גם בגדרי עבירות אלה, היא אלימה ביותר, היא מעידה על מסוכנות, והיא נתמכת בראיות לכאורה. בטענותיו של העורר לעניין זה, אפוא, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית-המשפט קמא.

           לא מצאתי שיש ממש בטענות שהעלה העורר בדבר שוליות חלקו בפרשה כמו גם בטענות לעניין הפלייתו לרעה לעומת מעורבים אחרים בפרשה. עוד יש לציין כי המדינה הדגישה בטיעוניה כי קיים חשש ממששי כי שחרורו של העורר ממעצר יוביל לשיבוש הליכי משפט, היות שהלה הראה כוונה להדיח עדים במשפט. ברגיל נתון זה הוא בעל משקל ממשי, ובנסיבות מקרה זה אף נודעת לו חשיבות יתירה, לאור הקושי הראייתי שיצרה הימלטותו מן הארץ של ד"ר זיס - דמות מרכזית בפרשה.

           סוף דבר: לא מצאתי בטעמים שהעלה העורר תימוכין לשחרורו ממעצר, וגם משקלם המצטבר של הטיעונים אינו מקים עילה לשחרורו. הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ו בחשוון התשס"ח (7.11.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il