ערר מס' 93/3013, אהוד טימר נ' הנתיב המהיר בע"מ

רקע עובדתי שאינו במחלוקת

1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 5208817 (להלן: "הרכב") ושל עגלה נגררת מ.ר. 9543072 (להלן: "הנגרר"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיוב אגרה בגין נסיעת הנגרר בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") שבוצעה ביום 16.9.12 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית") ובנוסף בחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות").

כפי שיובא בהמשך, חיוב האגרה שהוטל על העורר בוטל על ידי המשיבה ונותר חיוב הפו"ה בלבד, שהעורר מבקש את ביטולו.

2. קודם שנפרט את טענות הצדדים, נוסיף בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה בכל הנוגע למאפייני הפרויקט, המסגרת התחיקתית ושיטת ההפעלה, ראו בפסקי הדין שניתנו בערר 30/3011 בעניין סיוון חן ובערר 164/3011 בעניין לביאה צבי). באופן כללי ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל גשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב מרובה נוסעים, הרלוונטי לעניינינו, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי (עבור מי שלא נכנס לחניון מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון), תחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב, עד אשר הוא מתמזג עם נתיבי איילון (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").
3. אין חולק שבנסיעה הרלוונטית נהג העורר ברכב כשהנגרר מחובר אליו, אין חולק שברכב נסעו באותה עת מספר נוסעים המקנה פטור למי שעובר בנקודת ביקורת [בהתאם לתקנה 18 (א)(4) לתקנות] ואין חולק שהעורר נכנס לחניון, עבר בנקודת הביקורת, קיבל פטור (עבור הרכב) והמשיך בנסיעה במקטע השני.

אין חולק שבנקודת הביקורת לא נאמר לעורר מאומה אודות הנגרר, או התנאים החלים לגביו בהקשר זה של נסיעה בנתיב המהיר. 

4. ביום 12.10.12 קיבל העורר בדואר רשום מן המשיבה חשבון הכולל חיובים ביחס לנסיעת הנגרר בנסיעה הרלוונטית – חיוב אגרה בסך 7 ₪ וחיוב פו"ה בסך של 27 ₪ (להלן: "החשבון").
5. לאחר קבלת החשבון פנה העורר למשיבה ובעקבות כך בוטל חיוב האגרה שהוטל על הנגרר (לטענת המשיבה – משום שעבור הנסיעה מוטל חיוב על הרכב הגורר, שבמקרה זה קיבל פטור), אולם חיוב הפו"ה נותר בעינו ואותו, כאמור, מבקש העורר לבטל.

טענות הצדדים ורקע דיוני

6. לשם הנוחיות נביא תחילה את טענות המשיבה, המקימות לטעמה את זכותה לחייב את העורר בחיוב הפו"ה שבמחלוקת. ראשית טענה המשיבה שדין הערר דחייה על הסף משום שהוגש באיחור. לגופו של עניין טענה המשיבה כי חיוב הפו"ה הוטל כדין, שכן בכך שנכנס אל הנתיב המהיר עם הנגרר פעל העורר בניגוד לאמור בתקנה 17(3) לתקנות שלפיה (ההדגשות, כאן ולהלן, אינן במקור) "כלי רכב כמפורט להלן לא יהיו רשאים להיכנס לנתיב המהיר .... רכב מחובר, נתמך ...כהגדרתם בתקנות התעבורה ...", כאשר לפי תקנות התעבורה, הגדרתו של "רכב מחובר" היא – "רכב מנועי שמצורף אליו גרור". משכך, כך המשיבה, העורר חויב כדין בפו"ה ובהתאם לתקנה 11(א) שלפיה "חייב יחויב בפיצוי והחזר הוצאות לבעל הזיכיון בעד כל אחד מאלה ... נסיעה בנתיב המהיר בניגוד לחוק או לתקנות אלה ...". ביחס לשאלה מדוע לא מוצב בכניסה לנתיב המהיר או במהלכו שילוט המתייחס לאיסור הכניסה של נגרר, טענה המשיבה כי השילוט, מיקומו, גודלו ותוכנו נקבעו על ידי המדינה, באמצעות הרשות הממונה (היא חברת כביש חוצה ישראל בע"מ – ראה סעיף 2ד לחוק, להלן "הרשות הממונה") ומעבר לכך – בלוח התמרורים אין תמרור המורה כי כניסה של נגרר אסורה. לטעמה של המשיבה, על העורר היה לברר מראש האם הוא רשאי לעשות שימוש בנגרר בנתיב המהיר.
7. טענות העורר (בכתב הערר ובתגובתו מיום 13.6.13), בתמצית, הן אלה: לדבריו, לא קיים כל שילוט המורה על איסור כניסה לנגרר. העורר מציין כי בתחילה חויב באגרה ובפו"ה אולם בסופו של דבר "הצליחה הנציגה להשתכנע שאכן נגרר לא יכול לנוע לבד, ומכיון שהיה רתום לרכב שקיבל פטור מאגרה יזוכה חשבוני מחיוב על הנסיעה". העורר מציין שכל ניסיונותיו לשכנע את נציגת המשיבה שהוא אינו "קורא נהלים בזמן נהיגה" לא הועילו. לעניין טענת המשיבה שהערר הוגש באיחור, טען העורר כי הערר הוגש בסמוך לאחר שהמשיבה ביטלה את חיוב האגרה שהוטל עליו ועל כן לא ברורה הבקשה.
8. דיון פרונטאלי בערר זה לא התקיים מאחר ששני הצדדים, בעקבות ההחלטה מיום 31.3.13, ויתרו על כינוס דיון כזה, היות שהמחלוקת המהותית בתיק היא משפטית ולא עובדתית.
9. בהמשך, במסגרת החלטה מיום 24.12.14, נתבקשה הרשות הממונה להגיש עמדתה ביחס לסוגיה העקרונית של העדר שילוט המתייחס לאיסור כניסה לכלי רכב מסוימים, לרבות "רכב מחובר, נתמך", כאמור בסעיף 6 לעיל. ביום 20.2.14 הגישה המשיבה את עמדתה וציינה כי קודם להגשתה היא פנתה למשרד התחבורה לקבלת עמדתו וזו אכן נמסרה מפי מנהלת האגף לתכנון תחבורתי והייעוץ המשפטי באגף. עיקרי הדברים שמסרה הרשות הממונה, לרבות אלו שנמסרו לה מאת משרד התחבורה (הרשות הממונה ציינה שהם מקובלים עליה) הם אלה:

• האיסור בכניסה לנתיב המהיר לכלי רכב מסוימים אינו איסור פלילי אלא הוראה שבצידה חיוב בפו"ה. הצבת תמרור בכניסה לנתיב המהיר הייתה הופכת את הכניסה לנתיב המהיר גם לעבירה פלילית של אי ציות לתמרור ועל כן הצבת תמרור אינה הדרך ליידע את הנהג על קיומו של האיסור הקבוע בתקנות.
• עמדת משרד התחבורה היא שניתן לאכוף את האיסור הקבוע בתקנות ללא הצבת תמרור בכניסה לנתיב המהיר. לעניין זה מצוין שגם איסור הקבוע בפקודת התעבורה מחייב ציות גם אם הוא אינו מסומן בתמרור. די בקיום האיסור ובפרסומו ברשומות.
• הרשות הממונה מציינת כי פנתה למומחה שילוט מטעמה והובהר לה כי מבחינה מעשית הצבת תמרור הכולל את איסורי הכניסה הקבועים בתקנה 17 לתקנות אינה ישימה. הרשות הממונה מציינת כי רק ביחס לאיסור כניסה למשאיות מעל 3.5 טון מוצב תמרור מס' 406 להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים) התשע"א – 2010] האוסר את הכניסה (נעיר כי בתגובה לא הובהר כיצד מתיישבת עובדה זו עם הטענה שהובאה לעיל, ס"ק א', שלפיה קיימת בעייתיות בהצבת תמרור האוסר כניסה לכלי רכב מסוימים, שכן פעולה כזו תהפוך את האיסור לפלילי בעוד שעל פי החוק איסור הכניסה לנתיב המהיר אינו פלילי. מכל מקום, לעניין לנקודה זו איןהשלכה אופרטיבית לעניינינו. הוועדה). כלי הרכב הנוספים שקיים לגביהם תמרור האוסר כניסה ושגם לפי תקנה 17 הם אסורים בכניסה לנתיב המהיר, הם טרקטור, רכב איטי. לכלי הרכב האחרים המפורטים בתקנה 17, לרבות זה הרלוונטי לעניינינו – רכב מחובר, נתמך – לא קיים תמרור מיוחד. כאשר מבקשים להציג איסור או מגבלה שאין להם תמרור מיוחד נהוג להשתמש בתמרור 439 ללוח התמרורים הכולל הודעה מילולית בשחור על גבי צהוב בשלוש שפות. נוכח רשימת כלי הרכב הארוכה שהכניסה אסורה עליהם, הצבת תמרור כאמור אינה מעשית.

דיון

10. התיק דנן מעלה בפנינו שתי סוגיות עיקריות: סוגיה עקרונית רוחבית, הכוללת את השאלה האם קיימת חובה להציב קודם הכניסה לנתיב המהיר שלטים המורים על איסור כניסה של כלי רכב מסוימים והאם העדרו של שילוט כזה מצדיק, לכשעצמו, מתן פטור מפו"ה למשתמש אשר נכנס לנתיב המהיר באמצעות כלי רכב שכניסתו נאסרה.