ערר מס' 546/04 יאסין נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

עו"ד גיא לויאן, חבר הוועדה:

רקע וטענות הצדדים:

1. ערר זה עבר גלגולים רבים מאז שהוגש לראשונה בשנת 2004. הוגשו בערר כתבי טענות רבים, ובכלל זה, כתב ערר ושני כתבי ערר מתוקנים, הוחלף ייצוג, והתקיימו מס' רב של דיונים בפני הרכבים שונים של ועדת הערר וניתנו החלטות ביניים רבות.
2. עיקרו של דבר, ביום 14.3.2013 החליטה ועדת הערר שהליכי הערר יימשכו, בכפוף לכך שהעוררת תפקיד בקופת מזכירות וועדת הערר עירבון בסך של 1,000 ₪ (להלן – "הפיקדון"), ובכפוף לכך שהעוררת תגיש כתב ערר חדש ומתוקן שיכלול את כל טענותיה. כמו כן, נקבע בהחלטה שהמשיבה תהיה רשאית להגיש כתב תשובה. העוררת הפקידה את הפיקדון ביום 1.5.2013 וביום 6.5.2013 הגישה הודעת ערר מתוקנת (להלן – "הודעת הערר המתוקנת").
3. בהודעת הערר המתוקנת שהגישה העוררת, נטען, בין היתר, שהעוררת לא קיבלה חשבוניות לתשלום מהמשיבה ולכן לא ידעה על חוב למשיבה, זאת עד לשלהי שנת 2009 אז נודע לה משיחה טלפונית שקיבלה ממשרד עו"ד חן פישר העוסק בגבייה מטעם המשיבה, כי היא חייבת למשיבה סך של כ – 10,000 ₪ נכון לאותו מועד.
4. לטענת העוררת, היא פנתה מס' פעמים למשיבה ולמשרד עו"ד פישר בבקשה לקבל פרטים על החוב ובכדי לשלם את קרן הנסיעות ככל שהן בוצעו על-ידה, אולם כל ניסיונותיה לא צלחו. לטענת העוררת, רק לאחר הגשת הערר נמסרו לה פרטים בדבר החוב, והתברר לה שמרבית החוב הוא בגין אי-תשלום במועד של חיובי אגרות נסיעה וכן ריביות, הצמדה, הוצאות ושכ"ט בעקבות החלטות של וועדת הערר.
5. עוד טוענת העוררת, שהיא כלל לא ידעה שערר זה, המתנהל משנת 2004, מתנהל בעניינה, שכן היא סברה שהמדובר בערר שהגישה בתה לינא יאסין (להלן – "לינא") בגין נסיעות של רכב אחר שהיה בבעלותה של לינא. משכך, העוררת גם לא ידעה, לטענתה, שבמסגרת הליכי הערר הוטלו עליה הוצאות משפט בסך כולל של 1,300 ₪.
6. כמו כן, העוררת טוענת שהמשיבה לא הוכיחה שנקטה שקידה סבירה לאתר את כתובתה ולהמציא לה כדין את חשבוניות הנסיעות, ותחת זאת פנתה להליכי הוצל"פ שגרמו לגידול החוב.
7. לטענת העוררת, משהמשיבה לא הוכיחה את מסירת חשבוניות הנסיעות לעוררת, הרי שנשמטת זכותה לחייב את העוררת בגין אי-תשלום במועד, הצמדה וריביות. כמו כן, מכיוון שהעוררת לא הייתה מודעת, לטענתה, לכך שהערר מתנהל בעניינה, ממילא נשמטת גם זכותה של המשיבה לדרוש את הוצאות המשפט שנפסקו במסגרת הליכי הערר.
8. המשיבה טוענת בכתב התשובה, שהיא שלחה את כל החשבוניות לתשלום לעוררת, שהיא הבעלים הרשום של הרכב (כהגדרתו להלן), לפי הכתובת הרשומה ברישומי רשות הרישוי כמתחייב מתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט – 1999 (להלן – "תקנות האכיפה"), כך שהיא פעלה כדין בכל הנוגע למשלוח החשבוניות. לטענת המשיבה, הכתובת אליה שלחה את כל החשבוניות היא "********"
9. לטענת המשיבה, ביום 4.2.2004 פנתה העוררת או מי מטעמה ל"פורום החייבים" אצל המשיבה בניסיון להפחית את סכומי חיובי הפיצוי והחזר ההוצאות (להלן – "פו"ה") שהושתו עליה. כמו כן, נציגיה ניהלו עם העוררת או עם מי מטעמה, במס' מועדים שונים בשנים 2004 ו – 2005, שיחות טלפון במסגרתן נמסר לעוררת או למי מטעמה אודות החוב. כמו כן, המשיבה מציינת כי בעניינה של העוררת התנהל ערר החל משנת 2004, ואף התקיימו מס' דיונים בעניינה. במסגרת הליכים אלה הוטלו לחובת העוררת הוצאות בסך כולל של 1,300 ₪. בנסיבות אלה, ברור לטענת המשיבה, שהעוררת הייתה מיודעת בדבר חובה למשיבה.
10. לטענת המשיבה, העוררת האדירה את נזקיה בכך שבחרה לטמון ראשה בחול ולהתעלם מהחוב התלוי ועומד נגדה, וכאשר נואשה המשיבה מלגבות את החוב היא העבירה את התיק לגבייה באמצעות משרד עו"ד פישר.
11. בדיון שהתקיים בפני ההרכב הנוכחי של וועדת הערר ביום 5.2015, חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בעלה של העוררת חזר וטען שהיה בלבול בין חובה של העוררת למשיבה לבין חובה של לינא למשיבה, ושהעוררת סברה כי הליכי הערר עוסקים בחוב של לינא למשיבה, שהוסדר זה מכבר. כמו כן, טען בעלה של העוררת, ששירותיו של עוה"ד עאמר יאסין שייצג כביכול את העוררת בערר בשלביו המוקדמים, נשכרו בידי לינא, והעוררת ובעלה לא היו מיודעים כלל שההליכים שמתנהלים בפני ועדת הערר נוגעים לרכב (כהגדרתו להלן).

דיון:

12. ערר זה עניינו מס' נסיעות שבוצעו ברכב מס' רישוי 5209715 (להלן – "הרכב") בכביש האגרה בשנים 2003 ו – 2004. במועדים הנ"ל הרכב היה רשום ברישומי משרד הרישוי בבעלותה של העוררת. משלא שולמו אגרות הנסיעה, המשיבה חייבה את העוררת בפו"ה בהתאם לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") ותקנות האכיפה. משלא שולמו גם חיובים אלה הועבר התיק לגבייה באמצעות משרד עו"ד פישר, וכתוצאה מכך התווספו לחוב הנסיעות והפו"ה גם חיובי הצמדה, ריביות, הוצאות ושכ"ט עו"ד. סכום החוב העדכני בתיק ההוצל"פ נכון למועד הדיון שהתקיים בפנינו (ביום 12.5.2015) עומד על סך של - 17,855 ₪, כאשר קרן הנסיעות שלא שולמה עומדת על סך של – 368 ₪.
13. המשיבה טוענת, שהעוררת הייתה מודעת לחוב משנת 2004, שכן היא פנתה בכתב ל"פורום החייבים" של המשיבה בעניין החוב בשנת 2004, ואף הגישה את הערר בשנה זו. העוררת טוענת, שנודע לה החוב לראשונה בשנת 2009, בשיחה טלפונית עם משרד עו"ד פישר וכי עד אותה עת סברה שכל ההליכים שהתנהלו מול המשיבה, לרבות הליכי הערר, היו בעניינו של רכב אחר שהיה בבעלות לינא.
14. המחלוקת בערר זה היא מחלוקת עובדתית, והיא נוגעת לסוגיית ידיעתה או אי-ידיעתה של העוררת על החוב למשיבה בגין נסיעות של הרכב, וכן המועד שממנו ידעה העוררת על החוב.
15. דרך המלך ליידע את החייבים אשר עשו שימוש בכביש האגרה בדבר חוב נסיעות למשיבה הוא באמצעות משלוח חשבונית לתשלום כמפורט בתקנות האכיפה. תקנות האכיפה מסדירות, בין היתר, את אופן המצאת החשבוניות לחייב. תקנה 5 (א) לתקנות האכיפה קובעת כי: