ערר מס' 49/3015 מאיר ונונו נ' הנתיב המהיר בע"מ

1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 4585963 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס– 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיובי אגרה בסך 7 ₪ לנסיעה, בגין 11 נסיעות (להלן: "הנסיעות") שבוצעו בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר"), בין יום 12.11.14 ליום 25.11.14 ובנוסף, בגין כל נסיעה, בחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), היות שהרכב לא היה רשום כמנוי בעת הנסיעות ולא שולם במזומן במהלכן. חיוב הפו"ה עמד על 28 ₪ בגין הנסיעה הראשונה ו - 85 ₪ בגין כל אחת מעשר הנסיעות הנותרות.
2. השאלה המרכזית הניצבת לפתחנו היא האם יש לזכות את העורר מן החיובים שהוטלו עליו, בהיותו בעל תג נכה ובהתחשב בכך שלטענתו הוטעה ממידע שהופיע באתר משרד התחבורה בהקשר זה של פטור לנכים העושים שימוש בנתיב המהיר.
3. בכתב הערר מיום 16.3.15 מציין העורר כי הוא בעל תו נכה וכי "על פי הפרסומים של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (מצורף נספח שעל פיו הוטעיתי), הבנתי שמוגבלי ניידות בעלי רכב עם תג נכה שנוהגים ברכב רשאים לנסוע בנתיב המהיר ללא תשלום", בלשונו. העורר מציין כי לאור זאת הוא הופתע לקבל את החיוב בגין הנסיעות וביקש "לבטל את דרישת התשלום שלכם לאלתר ובמיוחד את הקנסות המרובות".

לכתב הערר צירף העורר צילום דף אינטרנט שלטענתו הופיע באתר משרד התחבורה, שכותרתו "הנתיב המהיר – מגיעים מהר יותר לתל אביב !". בדף זה מתואר הנתיב המהיר ומאפייניו ולעניינינו חשובה הפסקה המצויה לקראת סופו, בה נכתב: "מי זכאי לשימוש חינם בנתיב המהיר? ... מוגבלי ניידות: רכב עם תג נכה בעת שנוהג בו הנכה על שמו ניתן התג". בשולי הדף מצויה הפניה למוקד המשיבה ואתר האינטרנט שלה "לקבלת מידע נוסף" (דף האינטרנט הנ"ל של משרד התחבורה יכונה להלן: "דף המידע").

4. ביום 29.4.15 הגישה המשיבה "בקשה לדחיית הערר על הסף ולחילופין כתב תשובה". המשיבה טענה שדין הערר להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתו וכן בשל העדר יריבות והעדר עילה. המשיבה טענה שאין לה כל קשר או אחריות לאתר האינטרנט של משרד התחבורה ואין יריבות בינה לבין העורר. המשיבה הפנתה להחלטה מיום 23.11.14, שניתנה על ידי הוועדה בערר אחר (ערר 87/3014 בעניין גלית צרפתי. להלן: "עניין צרפתי"), שכלל טענה דומה. בהחלטה שנתנה כאמור הורתה הוועדה על ביטול הערר. המשיבה הוסיפה כי תג הנכה של העורר אינו עומד בתנאים הקבועים בדין, שלפיהם זכאי לפטור מי שיש לו תג "נכה משותק רגליים" ומטעימה כי באתר האינטרנט שלה (שהפניה אליו מצויה בדף המידע, כאמור) מצוין במפורש כי הפטור הוא לבעלי תג נכה משותק רגליים בלבד. לטענת המשיבה, היא מקבלת ממשרד הרישוי מידע אודות כלי רכב הנושאים תג נכה משותק רגליים ומבדיקה שערכה עולה שהרכב אינו נכלל ברשימה. המשיבה צינה כי הנסיעה בנתיב המהיר, עבור מי שאינו זכאי לפטור, מותרת רק למי שנרשם מראש או שילם על הנסיעה במהלכה. היות שהעורר לא עשה כן, הוא חויב כדין באגרה והפו"ה.
5. העורר נדרש להגיב לבקשת המשיבה לסילוק על הסף וביום 21.6.15, במסגרת בקשה להאריך מועד להגשת תגובה, ציין כי פנה למנכ"ל משרד התחבורה בסוגיה ובנוסף טען כי נוכח ההחלטה בעניין צרפתי, מסתבר שעוד בשנת 2014 היא הייתה מודעת לפרסום השגוי, העדיפה שלא לפעול לתיקונו ובכך הכשילה בעלי תג נכה והעורר ביניהם.
6. ביום 15.7.15 התקבל במזכירות הוועדה מכתבו של מנכ"ל משרד התחבורה שבו נכתב "בעקבות פניות שהגיעו ללשכתי בנושא הנדון ולאחר בדיקה של הנושא עולה כי ייתכן והפרסום באתר האינטרנט של משרד התחבורה לא היה מדויק דיו וניתן היה להבין כי כל בעל תג נכה זכאי לשימוש חינם בנתיב המהיר ולא רק נכים משותקי רגליים כמצוין בתקנות".
7. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 12.12.15, במהלכו שמענו את עדות העורר, שהשיב לשאלות הוועדה, נחקר על ידי ב"כ המשיבה, והצדדים סיכמו טענותיהם. לשאלה האם נכח בעצמו בכל הנסיעות השיב העורר כי "יכול להיות שלא נכחתי 2 או 3 נסיעות" וכשנשאל האם יתכן שלא נכח במספר גדול יותר של נסיעות השיב שאינו זוכר. לשאלה מדוע לא שילם על הנסיעות שבהן לא נכח ברכב, השיב שלא ידע על חובה זו וכי סבר כי הרכב פטור גם אם הנכה אינו שוהה בו. העורר העיד על עצמו ש"אינו יודע להפעיל מחשב" וכי בנו הוא שראה את דף המידע ומסר לו שהוא יכול לנסוע ללא תשלום. העורר ציין כי הוא עצמו ראה את דף המידע רק לקראת הגשת הערר. העורר נשאל כיצד דבריו מתיישבים עם דבריו בכתב הערר שלפיהם הוא הבין שנכים הנוהגים ברכב פטורים מתשלום והשיב שהבין זאת בדיעבד. לשאלה אימתי בדק בנו את דף המידע השיב שאינו זוכר אם היה זה תוך נסיעה או לפניה והעיר שהוא סובל מבעיות זיכרון עקב הנכות.
8. ביום 4.4.16 נדרשה המשיבה להבהיר האם וכיצד מסוגלת מערכת האגרה לזהות שרכב של נכה משותק רגליים הנכנס לנתיב המהיר עומד בתנאי הסיפא לתקנה 18(א)(7) הקובעת שזכאות לפטור היא "בעת שהנכה שעל שמו ניתן התג נוהג ברכב או נוסע בו". ביום 12.4.16 הבהירה המשיבה כי היא מקבלת ממשרד התחבורה מידע אודות רכבים שלבעליהם תג נכה משותק רגליים וככל שמדובר ברכב כזה שעושה שימוש בנתיב המהיר כלל לא מופקת חשבונית עבורו. עם זאת, כך המשיבה, למשיבה אין כל יכולת לזהות האם בעל תג הנכה נוהג ברכב או נוסע בו בעת הנסיעה בנתיב המהיר.
9. בהחלטה מיום 17.5.16 נתבקשה הרשות הממונה להביע עמדה ביחס למצב הדברים המתואר שלפיו אין למשיבה יכולת לזהות האם רכב שלגביו ניתן תג נכה משותק רגליים אכן נהוג על ידי בעל התג או שבעל התג נוסע בו, כדרישת תקנה 18(א)(7). הרשות הממונה התבקשה להביע עמדתה ביחס לאפשרות שבדומה לפטור בגין רכב מרובה נוסעים, שלצורך קבלתו יש להתייצב בנקודת ביקורת, תיקבע דרישה כזו גם ביחס לרכב שלגביו ניתן תג נכה משותק רגליים.
10. ביום 6.16 הוגשה עמדת הרשות הממונה, שזו תמציתה:

• א. למשיבה אין יכולת לזהות האם הנכה נמצא ברכב בעת ביצוע נסיעה בנתיב המהיר וממילא אפשר שניתן פטור גם בנסיעה שאינה באה בגדר תקנה 18(א)(7).
• ב. הפתרון לבעיה אינו התניית הפטור במעבר בנקודת ביקורת, שכן תנאי כזה לא נקבע בתקנות ולא נראה שלמשיבה זכות להקשות על הנכה ולחייבו לעבור בנקודת בידוק.
• ג. בניגוד לרכב מרובה נוסעים שלגביו נקבע במפורש התנאי של מעבר בנקודת ביקורת [תקנה 18(א)(4) – (5)] והצבת התנאי גם במקרה של רכב נכה הייתה לכאורה מעמידה לבעל הרכב טענה טובה הן בשל הטלת המעמסה של ההתייצבות בנקודת הבידוק והן כנגד החיוב בתשלום.
• ד. מצב הדברים בנוגע לפטור לנכה משותק רגליים בנתיב המהיר, דומה לדברי חקיקה אחרים ובכלל זה הרשות לבעל תג נכה לנהוג בנתיבי תחבורה ציבורית, או חנייה המיועדת לנכים, שגם לגביהם האכיפה מרובת קשיים.

דיון

11. כאמור, המשיבה העלתה טענות סף כנגד העורר. נוכח הסוגיה העקרונית שבבסיס הערר, בחנו את המחלוקת לגופה ומצאנו כי דינו של הערר להידחות. ממילא, התייתר הצורך להכריע בטענות הסף שהעלתה המשיבה.
12. אין בין הצדדים מחלוקת שמי שנכנס לנתיב המהיר ואינו פטור, חייב בתשלום אגרה ואם לא נרשם מראש ולא שילם עבור הנסיעה במהלכה, חייב בתשלום פו"ה (ראה סעיף 3ב לחוק ותקנה 11 לתקנות) בשיעור שנקבע בתוספת השלישית לתקנות.