|
|
תאריך פרסום : 03/08/2016
|  גרסת הדפסה
ערר
ועדת ערר
|
407-3013
03/08/2016
|
בפני חברי הוועדה:
1. עו"ד מנחם שח"ק- יו"ר הוועדה
2. רו"ח אלעד מאירי
3. גלעד ונגרובר
|
| - נגד - |
העוררת:
ד.א.
|
המשיבה:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר ואח'
|
| החלטה |
-
קודם בחינת הערר לגופו, יש להביע צער על כך שלמרות המלצות הוועדה לא השכילו הצדדים להגיע להבנה ביניהם, חרף היקפו הכספי הנמוך של הערר וחרף העובדה שהסוגיה המהותית שבבסיסו נבחנה בעבר על ידי הוועדה לא פעם ובחרו למצות את ההליכים עד לכדי הצורך בכתיבת החלטה זו.
- במועדים הרלוונטיים לערר, היתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 4375773 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת באגרה בסך 7 ₪ בגין נסיעה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") שבוצעה ביום 4.10.13 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית") ובנוסף בחיוב של 28 ₪, כפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), מן הטעם שהשימוש בוצע לטענתה מבלי שהעוררת נקשרה עמה מראש, מבלי ששולם עבור הנסיעה במהלכה והכול בניגוד לסעיפים 3ב- 3ג לחוק.
- קודם שנפרט את טענות הצדדים, נוסיף בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן הנ"ל וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). פרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) לגשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב מרובה נוסעים, הרלוונטי לעניינינו, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (עבור מי שאינו פונה לחניון מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").
- בתקנה 18(א) לתקנות נקבע כי מי שעשה שימוש בנתיב המהיר כשברכבו שלושה נוסעים נוספים, או, בעת שנפח התנועה בנתיב המהיר נמוך מ-1,000 כלי רכב בשעה - שני נוסעים נוספים ועבר בנקודת ביקורת, זכאי לפטור מתשלום עבור הנסיעה.
- בכתב הערר מבוקש לבטל את מלוא החוב בנימוק שבנסיעה הרלוונטית זכאית הייתה העוררת לפטור השמור לכלי רכב מרובה נוסעים, כאמור. העוררת טענה שהנסיעה הרלוונטית בוצעה ביום שישי בשעות הערב ושהו ברכב היא עצמה, בן זוגה וזוג אורחים מחו"ל. העוררת טענה שהנסיעה בוצעה בהתאם למידע שהיה בידיהם ומתוך הנחה ש"מערכת הבקרה מאתרת גם את מספר הנוסעים ברכב". כן ציינה העוררת בנוסף, שהיא בעלת תו נכה כי הסתבר לה בדיעבד שהיא אמורה הייתה להיות פטורה מתשלום.
- בתשובתה לערר טענה המשיבה כי אין כל בסיס להנחת העוררת שמערכת הבקרה מזהה את מספר הנוסעים ברכב. המשיבה הוסיפה כי לאורך הדרך מוצבים שלטים ברורים המפנים לחניון את המשתמשים אשר ברכבם מספר נוסעים שבגינו ניתן לקבל פטור מתשלום ובחניון מוצב שילוט ברור המפנה לנקודת ביקורת. היות שהעוררת לא עברה בנקודת בידוק, בהתאם לתקנה 18(א) הנ"ל, חויבה באגרה והיות שהרכב לא היה רשום מראש לשימוש בנתיב המהיר, חויבה כדין גם בפו"ה. לעניין הטענה בדבר פטור מתשלום לבעלי תו נכה, הפנתה המשיבה לתקנה 18(א)(7) המגבילה את הפטור למי שברשותו תו נכה משותק רגליים. המשיבה ציינה שהיא מקבלת נתונים ממשרד התחבורה ובמידה ומדובר על רכב של נכה משותק רגליים, לא מופקת עבור כלי הרכב חשבונית. במקרה דנן, כך נטען, לא מדובר ברכב העומד בתנאי האמור ולכן הופקה לעוררת, בדין, חשבונית חיוב.
- דיון בערר התקיים ביום 30.12.14 והתייצבו לו ב"כ המשיבה והעוררת, שהעידה בפנינו, השיבה לשאלות הוועדה ולשאלות ב"כ המשיבה.
דיון
- אכן, כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות המוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:
"3ב(א) לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:
(1) ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;
(2) האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;
..."
סעיף 3ג קובע –
"3ג. (א) המבקש להסדיר מראש את אופן חיובו באגרה ובחיובים אחרים לפי הוראות חוק זה, בשל נסיעות ברכב בנתיב מהיר, יתקשר לשם כך בהסכם עם בעל הזיכיון."
- כן צודקת המשיבה בטענתה לכך שהחיוב לעבור בנקודת בידוק בכדי לקבל פטור בגין רכב מרובה נוסעים, מעוגנת בתקנה 18 לתקנות, הקובעת שזכאי לפטור רכב שבו שלושה או ארבעה נוסעים, לפי העניין, ואשר -
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|
