ערר
ועדת ערר
|
226-3013
28/07/2015
|
בפני חברי הועדה:
1. עו"ד מנחם שח"ק - יו"ר
2. גלעד ונגרובר
3. רו"ח אלעד מאירי
|
| - נגד - |
העוררים:
שי ודנה אולשר
|
המשיבה:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר ואח'
|
|
הסופית בתיק זה והוועדה מתנצלת על כך.
לבקשת העוררים ובהסכמת המשיבה, ההחלטה בתיק זה ניתנת מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.
לאחר עיון בכל כתבי הטענות שהוגשו, לא מצאנו בסיס להתערבות בחיוב שבמחלוקת.
חיוב הפיצוי והחזר ההוצאות (להלן: "פו"ה") שהוטל על העורר, נקבע בתקנה 11(א)2 לתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים) התשעא-2010, וגם בהסכם המנוי, שאין מחלוקת לגביו או לגבי תחולתו על העורר, הוסדר הנושא (ראה סעיף 9 לחלק התנאים הכלליים, נספח 3 לתגובת המשיבה לערר).
כמו כן, בהסכם המנוי התחייב העורר ליידע את המשיבה על כל שינוי בפרטי ההתקשרות, וגם ללא קשר להוראתו הפורמאלית של הסכם המנוי, מובן שככל שקיימת בעיה באמצעי תשלום, על הלקוח ליידע את נותן השירות בעניין זה. אמנם, העוררים טוענים כי לא היו מודעים לבעיה בכרטיס האשראי בזמן אמת, ברם הם לא הבהירו מה הייתה הבעיה בכרטיס ומדוע הוא סווג כ"חסום" (ראה תשובת חברת האשראי למשיבה – נספח 5 לתגובת המשיבה לערר).
המשיבה אף צודקת בטענתה שהטלת חיוב הפו"ה אינו מותנה בפנייה מוקדמת אל המשתמש וכי מצד הדין יש להטילו מייד לאחר שכשל ניסיון החיוב. אמנם, במקרים רבים אחרים התערבה הוועדה בהחלטה להטיל חיוב פו"ה על משתמש כזה או אחר, עת מצאה כי בבסיס החיוב נפלו ליקויים היורדים לשורשו של עניין (כגון חוסר בהירות בשילוט בתרחישי נסיעה שונים, עיכובים ארוכים בהפקת חשבוניות שכללו פו"ה, שפגמו ביכולת המשתמשים ללמוד על טעותם ועוד), אולם המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים שבהם יש הצדקה להתערבותנו. עד שלא יוכח אחרת, העובדה שבמסגרת המנוי היה אמצעי תשלום "חסום" היא באחריות מוסר אמצעי התשלום. במקרה דנן, העוררים, כאמור, לא הסבירו עניין זה והנחתנו היא שהם אחראים לתקלה בגביה.
יצוין עוד, שבתגובתה האחרונה (מיום 7.10.13), ציינה המשיבה כי מעבר לחיוב נשוא הערר דנן, העוררים צברו חיובים נוספים מבלי לשלמם ולכאורה מבלי שחשבון המנוי הוסדר מבעוד מועד. העוררים בחרו שלא להתייחס כלל לטענה זו, למרות שהם עצמם ביקשו לאפשר להם להגיב לתגובה הנ"ל וביום 24.10.13 עשו זאת בפועל. מצב דברים זה מעורר קושי ניכר לקבל את עמדת העוררים, שכן מחד, הם מבקשים מן הוועדה לצאת מנקודת הנחה שהתקלה בתשלום עבור הנסיעה הרלוונטית, מיום 14.4.13, נבעה מכך שהם לא ידעו על בעיה באמצעי התשלום, ומאידך, מסתבר, שגם לאחר שהתוודעו היטב לבעיה באמצעי התשלום, המשיכו לעשות שימוש בנתיב המהיר מבלי להסדירו. ככל שתיאור זה מדויק – ובהינתן שהעוררים בחרו שלא להגיב כלל לטענה זו של המשיבה, יש לצאת מהנחה שהוא אכן מדויק – אזי עולה ספק ניכר בדבר ניקיון כפיהם של העוררים המבקשים סעד מן הוועדה, כאשר באותה עת ממש, שבה הם מצפים לקבל הכרעה לטובתם, בהתבסס על טענה לכישלון תשלום בתום לב, שנבע מחוסר ידיעה, מסתבר כי המשיכו לבצע נסיעות נוספות מבלי להסדיר לגביהן מנוי או רישום כנדרש.
נזכיר שביום 30.9.13 הודיעו העוררים על רצונם שהחלטת הוועדה תינתן מבלי לקיים דיון בנוכחותם. בנסיבות אלו ובצירוף האמור לעיל, מצאנו שדין הערר להידחות וכך אנו מורים.
ניתנה היום: יב' באב התשע"ה, 28 ביולי 2015, בהעדר הצדדים.
