ערר
ועדת ערר
|
216-3014
24/05/2016
|
בפני חברי הוועדה:
1. עו"ד מנחם שח"ק - יו"ר הוודעה
2. רו"ח אלעד מאירי
3. גלעד ונגרובר
|
| - נגד - |
העורר:
ראובן נניקשוילי
|
המשיבה:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר ואח'
|
| החלטה |
- מיום 2.11.14 הורה יו"ר הוועדה על עיכוב הליכי הגביה כנגד תשלום סך של 600 ₪ וכי הבקשה לסילוק על הסף תידון בפני הרכב הוועדה במסגרת הדיון שייקבע וככל שהמשיבה תעמוד עליה.
- דיון בתיק התקיים ביום 27.10.15 (לאחר שנדחה מועד מוקדם יותר לבקשת העורר (להלן: "הדיון"). לדיון התייצבו מטעם המשיבה באי כוחה ומר חנין ומצד העורר הוא עצמו. העורר העיד בדיון ונחקר על ידי בא כוח המשיבה. בהחלטה שניתנה אפשרנו לצדדים לסכם טענותיהם בכתב. המשיבה ניצלה אפשרות זו והעורר ויתר עליה והנחתנו היא שהוא חוזר על האמור בכתבי טענותיו ובפרוטוקול.
דיון
- לעניין טענות הסף של המשיבה - במקרה זה יהיה נכון יותר לנתח את הערר לגופו ורק לאחר מכן לשוב לטענות אלו, משום שהכרעה בהן כרוכה בבחינה פרטנית של העובדות שבבסיס הערר וכן בהערכת סיכוייו.
- בכל הנוגע לעצם ביצוע הנסיעות שלגביהן הופק החשבון המקורי, יש לקבוע שהן בוצעו בפועל כטענת המשיבה. המשיבה צירפה לתגובתה ראיות טובות לגבי ביצוע הנסיעות שכללו את צילומי הרכב בעת הנסיעה בנתיב המהיר ותצהיר מנהל התפעול הכולל פירוט קבצי הרישום של המצלמות הרלוונטיות ותקינותן בזמן הרלוונטי. העורר מצידו לא טען טענה פוזיטיבית שלא ביצע את הנסיעות, אלא רק שהמשיבה לא הציגה ראיות לביצוען. יושם לב לכך שבכתב הערר טענות העורר לכך שלא הוצגו ראיות לגבי הנסיעות, נוסחו בלשון נקבה – "המשיבה לא הציגה כל הוכחה לכך שהמבקשת אכן בצעה את הנסיעות שעליהן היא טוענת שהמבקשת חייבת כסף..." וניכר שהטענה הועתקה או לא הוסרה מנוסח ערר אחר או מסמך אחר שאינו מתייחס לעורר.
- משקבענו שהנסיעות בוצעו ומשלא הונח כל נימוק שיש בו כדי לשלול את זכותה של המשיבה לחייב באגרה בגין נסיעות אלו, יש להורות שחיוב האגרה הוטל על העורר כדין.
- השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות במוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:
"3ב(א) לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:
(1) ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;
(2) האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;
..."
סעיף 3ג לחוק קובע –
"3ג. (א) המבקש להסדיר מראש את אופן חיובו באגרה ובחיובים אחרים לפי הוראות חוק זה, בשל נסיעות ברכב בנתיב מהיר, יתקשר לשם כך בהסכם עם בעל הזיכיון."
תקנה 11 לתקנות הקובעת כי "חייב יחויב בפיצוי והחזר הוצאות לבעל הזיכיון בעד כל אחד מאלה ... נסיעה בנתיב מהיר בניגוד לחוק או לתקנות אלה, לרבות בלא הסכם תקף". שיעור הפו"ה נקבע בתוספת השלישית לתקנות.
- במועד ביצוע הנסיעות הרלוונטיות טרם הוסדר מנוי לגבי הרכב. אין אפוא מחלוקת שבמועד האמור העורר לא פעל בהתאם לאמור בתקנה – לא נרשם לנתיב המהיר קודם ביצוע הנסיעה ולא שילם עליה במהלכה. העורר שהתמקד כאמור בהעדר ראיות לגבי עצם ביצוע הנסיעות, לא העלה כל טענה שיש בה כדי להצביע על פגם כלשהו בחיובו בפו"ה בגין שתי הנסיעות ולכן גם אותם יש להותיר על כנו.
- העורר אינו טוען בפה מלא שלא קיבל את החשבון המקורי, ואדרבה – מתגובתו לתגובת המשיבה נראה כי הוא אינו כופר בקבלתו (סעיף 11-13 לתגובתו לתגובה). המשיבה מצידה צירפה לתגובתה את רישומי הדואר המעידים על עצם משלוח החשבון בדואר רשום לכתובת שהעורר מציין אותה ככתובתו על גבי כתב הערר (העצמאות 51/57 אשדוד) ואת פלט הדואר שלפיו החשבון נמסר לנמען. מצד העורר לא הוצגה כל ראיה ובוודאי שלא ראיה מספקת שיש בה כדי לשלול את ההנחה שרישומים אלו נאמנים למציאות. בדיון, במענה לשאלה האם קיבל את החשבון קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ השיב העורר "למיטב זכרוני לא", אולם ברור שבכך אין די על מנת לסתור את רישומי הדואר הנ"ל. נזכיר כי על פי תקנה 5 לתקנות קיימת חזקת מסירה של דואר ועל מנת לסתור חזקה זו על הכופר בה להוכיח שהחשבון לא נמסר לו מסיבה שאינה תלויה בו. העורר לא עמד בנטל זה.
אנו קובעים אפוא שהחשבון המקורי נמסר לעורר ביום 17.6.12.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת