ערר מס' 105/3012 גיא קדם נ' הנתיב המהיר בע"מ

רקע עובדתי וגדר המחלוקת

1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 7871101 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את חשבון המנוי של העורר בחיוב אגרה בגין שימוש שנעשה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") ביום 12.1.12 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית"; להרחבה יתירה בכל הנוגע למאפייני הפרויקט, התשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה).

לפתחנו ניצבת השאלה האם יש להורות על ביטול חיוב האגרה שהוטל על העורר.

2. בכתב הערר, טען העורר כי בעוד השילוט שהקביל את פניו קודם הכניסה לנתיב המהיר הורה כי לפניו עומס תנועה, בעת שנסע בפועל על גבי הנתיב המהיר, הבחין כי בכביש המקביל, כביש מס' 1, "אין כל פקק תנועה וכי בחירתו לעבור דרך הנתיב המהיר הייתה לשווא", בלשונו.
3. בתשובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. לטענתה, גם אם נכונה טענת העורר שלא היה עומס בכביש מס' 1, הנסיעה בנתיב המהיר מחייבת תשלום על פי החוק והתקנות, ולמשיבה אין כל שיקול דעת בעניין זה. עוד טוענת המשיבה, כי הכיתוב על גבי השילוט הרלוונטי נקבע על ידי אמצעים אלקטרוניים, שנבחנו ואושרו על ידי המדינה, הבוחנים פרמטרים שונים על כביש 1 ולה אין כל שיקול דעת גם לעניין הכיתוב המופיע בשלט. לטענתה, בבדיקה שערכה עלה שבמועד הנסיעה הרלוונטית, הנסיעה בנתיב המהיר ארכה פחות זמן מנסיעה על גבי כביש 1. המשיבה מוסיפה, כי נוכח שעת הנסיעה יתכן שעומס התנועה על גבי כביש 1 התפוגג בעת שהעורר עשה שימוש בנתיב המהיר.

לתשובתה צירפה המשיבה את תצהירו של מר הראל חנין, מנהל התפעול במשיבה (להלן: "חנין"), אשר מתמצה בקביעה – "הכיתוב על גבי השילוט המוצב בטרם הכניסה לנתיב המהיר, בכביש מספר 1, נקבע על ידי אמצעים אלקטרוניים ולמשיבה אין כ שיקול דעת לעניין תוכן הכיתוב ומועד הופעתו". 

מעבר לתצהיר הנ"ל לא צורפה כל ראיה נוספת מצד המשיבה.

4. ביום 12.12.12 התקיים דיון בערר. לדיון התייצבו העורר, ב"כ המשיבה וכן חנין, שזומן לבקשת העורר. בדיון שמענו את עדות העורר, שהמשיבה ויתרה על חקירתו, וכן את עדותו של חנין אשר נחקר על יד העורר ועל ידי הוועדה.

דיון

5. בעניין עצם טענתו העובדתית של העורר על כך שקודם הכניסה אל הנתיב המהיר השלט המורה את מצב התנועה בכביש 1 ציין שקיים "עומס" וכי במהלך כל נסיעתו של העורר על גבי הנתיב המהיר הוא לא הבחין בכל עומס בפועל על גבי כביש 1, אין סיבה של ממש שלא לקבלה כעובדה. טענות המשיבה לא התמקדו בשלילת טענתו העובדתית של העורר לגבי מאפייני הנסיעה הרלוונטית מנקודת ראותו, אלא בזכותה לגבות את האגרה ללא קשר לכך וכן לגבי היות המערכת המנטרת את התנועה מערכת אוטומאטית שאושרה על ידי הגורמים הממונים. כאמור, המשיבה בחרה שלא לחקור את העורר בדיון שהתקיים ולא הציגה כל ראיה שיש בה כדי להביא לפקפוק במהימנות גרסתו העובדתית.
6. אם "נתרגם" את טענתו של העורר למונחי דיני החוזים, הרי שזו טענתו: המשיבה הציעה הצעה לבוא ולעשות שימוש בנתיב המהיר. במסגרת ההצעה היא הציגה מצג שלפיו במידה ולא ישתמש בנתיב המהיר הוא יתקל בעומס תנועה. העורר מצידו "קיבל" את הצעת המשיבה, התקשר עימה בחוזה ונכנס אל הנתיב המהיר. נציין כי המשיבה עצמה בתשובתה לערר ציינה שהשילוט לעניין נפח התנועה נועד לסייע לנהג "לקבל החלטה" בזמן אמת האם לעשות שימוש בנתיב המהיר. לטענת העורר, בדיעבד התברר לו שהמשיבה הטעתה אותו והציגה בפניו "מצג שווא", שכן בפועל לא היה עומס תנועה. לטענתו, אילו היה יודע מראש שכך פני הדברים, הוא לא היה מקבל את הצעת המשיבה להיכנס אל הנתיב המהיר בנסיעה הרלוונטית. משכך, כך עולה מטענתו, זכאי הוא לביטול ההסכם ולהשבת מה ששילם בעטיו.

7. יש להצטער מאוד על כך שהמשיבה, שביכרה לנהל את ההליך בבחינת "יקוב הדין את ההר", וזו זכותה, בחרה שלא לצרף כל ראיה שהיא בנוגע למערכת ניטור התנועה והמערכת שעל בסיסה נקבע הכיתוב בשלט הדיגיטאלי המתייחס לעומס. מדובר בראיות בסיסיות במקרה זה, שבהחלט ניתן היה לצפות מן המשיבה להציג בפני הוועדה. תצהירו של חנין הוא תצהיר לקוני וחלקי וגם עדותו הייתה עדות כללית בנוגע לשיטת העבודה של המערכת ולא היה בה דבר וחצי דבר בנוגע למצב המערכת בזמן אמת. בעדות לא היה מענה לשאלות הבסיסיות שעליהן יש לתת את הדעת בעת שנבחן מקרה ספציפי ובכלל זה השאלה האם המערכת הייתה תקינה בעת הרלוונטית? האם התקבלה הודעת שגיאה? האם הייתה התערבות אנושית בקביעת הכיתוב על גבי השלט (בדיון ציין חנין שטכנית התערבות כזו אפשרית)? היכן בדיוק היה "עומס" באותה עת? האם קיימת אינדיקציה כלשהי לכך שה"עומס" התפוגג בדקות שבהן עשה העורר שימוש בנתיב המהיר? לכל השאלות הללו לא ניתן היה למצוא מענה בעדותו היחידה של חנין. כמו כן, עם כל סגולותיו של חנין, גם אם הייתה מכסה העדות את כל הנקודות הנצרכות, ברור שאין בעדותו תחליף להצגת ראיות ישירות ונתונים מתוך המערכת עצמה. לא זו אף זו – למיטב הבנתנו, חנין שהינו מנהל התפעול במשיבה, אינו איש טכני שהכשרתו וניסיונו המקצועיים מאפשרים לו להעיד עדות מומחה ביחס למערכת הרלוונטית.
8. האמור מתחזק נוכח טענת המשיבה שהזכרנו, לפיה היא ערכה "בדיקה" שהעלתה שבעת הנסיעה הרלוונטית מהירות הנסיעה על הנתיב המהיר הייתה גבוהה יותר מזו שנמדדה בכביש מס' 1. גם בעניין זה לא צירפה המשיבה כל ראיה שהיא, למרות שניתן להניח שראיות כאלה נמצאות תחת ידיה, שאם לא כן לא היה בסיס כלשהו לטענתה הנחרצת הזו. משבחרה המשיבה להימנע מלהציג לנו ראיות לביסוס הטענה, לא ניתן להעניק לה כל משקל ויותר מכך - יכולה להישמע הטענה השכיחה, שבהימנעות המשיבה מהבאת הראיות מקופלת ההנחה שאילו אלו היו מובאות הן היו פועלות נגדה. שנית, עצם העלאת הטענה על ידי המשיבה מלמדת על כך שבידיה היכולת להציג תמונה עובדתית ספציפית וממוקדת בנוגע למצב התנועה שהיה בשטח בעת שהעורר ביצע את הנסיעה הרלוונטית ואת מהירות הנסיעה בנתיב המהיר ביחס למהירות הנסיעה בכביש מס 1. מדוע אפוא נמנעה המשיבה מהבאת הראיות הללו בפנינו? מדוע חנין בתצהירו ולאחר מכן בעדותו התייחס אך ורק להיבט העקרוני ולמאפייניה הכלליים של מערכת ניטור התנועה ולא התייחס באופן כלשהו למקרה הספציפי ולנסיעתו הספציפית של העורר?
9. מכל האמור עולה שהמשיבה כשלה מן הבחינה הראייתית להטות את הכף לטובתה וחייבת האמת להיאמר שהתנהלותה בהיבט זה הייתה תמוהה, לשון המעטה. מכלול הטענות והראיות שהציגה המשיבה אינם מאפשרים שרטוט תמונה עובדתית כלשהי ובוודאי שלא תמונה עובדתית מספקת בכל הנוגע לסיטואציה שבה היה נתון העורר ובכל הנוגע לתפקוד מערכת הניטור האוטומאטית והמערכת המשפיעה על השילוט הדיגיטאלי שהקביל את פני העורר. כאמור, בידי המשיבה הייתה היכולת להעמיד ראיות כאלו או אחרות על מנת לשרטט בפני הוועדה תמונה עובדתית נאמנה וממצה, הן ביחס למאפייני מערכת הניטור והן ביחס לפעולתה בעת הנסיעה הרלוונטית, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. בשל כך, הדיון בערר, שיכול היה להיות מועיל ומפרה, בעיקר מבחינת ניתוח הסוגיה העקרונית שבבסיסו, תוך הפקת תועלת החורגת מעניינו של הערר הספציפי, הפך להיות דיון שטחי והערר נידון להיות מוכרע על בסיס הנמקות שליליות, שעיקרן הוא התמונה העובדתית החסרה שהציגה המשיבה.
10. לאור אלו, אין לנו אלא לקבוע שהעורר הוטעה על ידי השילוט שהקביל את פניו, כפי שטען וכי יש להורות על ביטול החיוב שהושת עליו.
11. התוצאה היא שהערר מתקבל. היות שהחיוב שולם במסגרת המנוי, על המשיבה להשיב לעורר את סכום החיוב בתוך 30 ימים.

בנסיבות העניין, כאשר העורר הטריח עצמו לפנות לוועדה, להתייצב לדיון ומאידך כאשר המשיבה לא טרחה להציג ולו ראיות בסיסיות ומתבקשות על מנת לבסס את עמדתה ולהצדיק את ניהול התיק עד תומו, תשלם המשיבה לעורר הוצאות בשיעור כולל של 300 ₪.