ערר התביעה הצבאית על ההחלטה לשחרר פעיל חמאס ממעצר-נדחה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות שעניינן חברותו בארגון כותלא אל מעלמין אל אסלמיה השייך על פי הטענה לחמאס, ופעילות במסגרת ארגון זה, הכוללת גיוס פעיל, השתתפות בעצרות ומינוי אחראי מטעם הארגון על אזור בית לחם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה הצבאית את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. אלא שבימ"ש קמא, לאחר שבחן את התשתית הראייתית, הגיע למסקנה כי אין בה די לבסס את האשמות המיוחסות למשיב, ואף לא את עילת המסוכנות.

על רקע האמור, הוגש ערר התביעה הנוכחי בטענה כי קיימת הפללה ברורה של המשיב בעבירות המפורטות בכתב האישום, כשלהפללה זו ישנם חיזוקים. עוד טענה התביעה כי אין ספק שהעבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר, זאת במיוחד לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב בתחום.

 מאידך גיסא, הסנגור ביקש לפרוש בפניי תשתית עובדתית שונה לחלוטין, אשר עיקרה כי המשיב היה חבר בארגון מורים חוקי, שקם על רקע אי תשלום משכורות ע"י הרשות הפלשתינית. הסנגור אף טען כי נפלו מספר סתירות ואי דיוקים בדברי העד המפליל, כך שלא ניתן לבסס עליהם ממצאים כלשהם. על כך הוסיף הסנגור, כי, מכל מקום, אין לארגון כל מטרה לפגוע בביטחון האזור, ועל כן, אין בחברות בו כדי ללמד על מסוכנות.

על אף הטענות שהושמעו בפניי, דומני כי ההכרעה בתיק זה תלויה בעיקר בשאלה האם ארגון "כותלא אל מעלמין אל אסלמיה" אכן קשור לארגון החמאס, אם לאו. קביעתי זו מתבססת על העובדה כי אכן המשיב מופלל בצורה ברורה כחבר באותו ארגון, ואף כמי שביצע את הפעולות המיוחסות לו בכתב האישום. בעניין זה איני שותף לקביעותיו של בימ"ש קמא ולהערות הסנגוריה, שכן לטעמי די בשלב זה בהפללה הברורה של עד התביעה מס' 3. כן אזכיר את ההלכה לפיה, ככלל, חברות ופעילות בארגונים המסונפים לחמאס מקימה עילת מסוכנות.

לאור האמור, גורלו של הערר נותר תלוי, על כן, בשאלה האם אותו ארגון אכן פועל מטעם ארגון החמאס, אם לאו.

העד המרכזי, עד התביעה מס' 3, מוסר כי המשיב ביקש ממנו " לחזור ולפעול בכותלא אל מעלמין אל אסלמיא של החמאס". העד אף מוסר, כי בארגון פעלו מספר פעילי חמאס. כן עולה מדברי העד שבמסגרת הפעילות באותו ארגון השתתף אף בעצרות של ארגון החמאס.

לאור האמור, הנני נוטה להאמין שאכן קיים קשר בין אותה התאחדות לבין ארגון החמאס.

יחד עם זאת, משאותה התאחדות לא הוצאה במפורש אל מחוץ לחוק, נדרש להוכיח כי מטרותיה הינן המטרות של התאחדות בלתי מותרת כהגדרתה בתקנה 84 (1) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

התלבטתי לא מעט האם די באמור לעיל על מנת להוכיח, ולו לכאורה, את עובדת היות הארגון התאחדות בלתי מותרת. אולם, סופם של דברים כי לא שוכנעתי שדי בראיות שנאספו בתיק זה על מנת להוכיח במידת הוודאות הדרושה, את הקשר בין אותה התאחדות לחמאס או לפעילות אסורה.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי בצדק הורה בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב, אם כי מטעמים אחרים לאלה שפורטו על ידו.

אשר על כן, הנני דוחה את הערר. המשיב יוכל להשתחרר בתנאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא.

ניתנה היום, 15 באוגוסט 2007, א' אלול התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: ופ + ער