ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש להורות על מעצר עד תום ההליכים-נדחה

ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית אשר שימש עד לחודש אפריל 07' כשר בממשלה, נעצר במעצר מנהלי בסוף חודש מאי 07'.

משנתבקש ביהמ"ש לאשר הארכת צו המעצר, מצא כי ניתן להעמיד את העורר לדין פלילי, על סמך ראיות שהיו קיימות בידי הרשויות. על כן, הורה ביהמ"ש על קיצור הצו.

במקביל, הגישה התביעה הצבאית כתב אישום המייחס לעורר חברות ופעילות בחמא"ס, בכך שהיה חבר בארגון, היה מועמד בטעמו בבחירות לרשות הפלסטינית ברשימת הרפורמה והשינוי, ושימש כדובר הארגון במהלך תקופת הבחירות. עוד נטען בכתב האישום כי העורר שימש כשר כאמור, וכי בחודש ינואר 07' נסע במסגרת משלחת של הרשות הפלסטינית למלזיה, אינדונזיה וסעודיה, ואף השתתף בשיחות בין ארגון הפתח לחמא"ס.

בימ"ש קמא, שנתבקש להורות על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, השתכנע כי בידי התביעה ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו וכי מעשים אלה מקימים עלית מסוכנות. על כן, קיבל ביהמ"ש את בקשת התביעה.

ב"כ העורר סבור כי בכך שגה ביהמ"ש. לטעמו, אין די ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו. בעניין זה מציין הסנגור כי אף אחד מן העדים לא קשר את העורר לארגון החמא"ס, ואין גם לסמוך על דברי העדים בעניין חברותו בתנועת הרפורמה והשינוי, מאחר שבפועל העורר התמודד בבחירות ברשמה עצמאית, בה היה חבר פעיל פתח לשעבר. הסנגור הדגיש עוד שמרשו נעצר בשנת 06' ובתום חקירה, במסגרתה יוחסו לו חשדות דומים, שוחרר בהפקדה. עוד טען הסנגור כי אין כל ראיה שהנסיעה שבוצעה ע"י העורר כחבר משלחת הרשות הפלסטינית קשורה לארגון החמא"ס. על כך הוסיף הסנגור כי לנוכח השיהוי הרב בין ביצוע העבירה לבין המעצר, והעובדה כי העורר שהה במעצר מנהלי משך מחצית השנה למרות שהתקבלו ראיות שאפשרו העמדתו לדין, היה על ביהמ"ש לקבוע כי לא נשקפת מסוכנות משחרורו.

התביעה הצבאית התנגדה לערר בהפנותה לאמרותיהם של שני העדים המרכזיים הקושרים באופן ברור את העורר לתנועת הרפורמה והשחרור ולארגון החמא"ס. התובע הסביר כי הראיות התקבלו במהלך המעצר המנהלי, ועל כן, אין לדבר על שיהוי כתוצאה ממעצר זה.

בידי התביעה אמרה וזכ"ד של חקירת העד מס' 4, בהם מוסר העד כי העורר, פעיל חמא"ס, היה מועמד מטעם חמא"ס בבחירות ואף שימש כדובר של הארגון במהלכן. יצוין כי עד זה נטל חלק פעיל בבחירות מטעם הארגון, ולטענתו, פעל אף עם העורר. עוד מצאנו אמרת עד התביעה מס' 3, עיתונאי, בנה של שרה בממשלה, שהשתתף בנסיעה המתוארת בכתב האישום, ומסר כי העורר משתייך לרשימת הרפורמה והשינוי. לצד אלה, קיימת הכחשת העורר המוסר כי נבחר ברשימה עצמאית ואינו משתייך לארגון החמא"ס.

במסגרת בחינת הראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים נדרש ביהמ"ש לבדוק האם בראיות התביעה גלום פוטנציאל הרשעה. דומה כי למקרא הדברים אותם הבאנו לעיל, אין מנוס מהמסקנה כי אכן, אם יתגבשו הראיות הקיימות לכדי ראיות סופיות בהליך הפלילי העיקרי, עשויות הן להביא להרשעת העורר בחברות בארגון החמא"ס ובשלוחתה, רשימת הרפורמה והשינוי.

בעניין זה ראוי להדגיש כי לא מצאתי בטענות הסנגור ובמסמכים שהציג בפניי כדי לפגום בתוקפן של הראיות האמורות. עם כי נדגיש שביהמ"ש בפניו יתנהל ההליך יידרש להכריע בשאלות המהימנות העולות מהגרסאות הסותרות.

הלכה פסוקה היא כי חברות בזרועה הפוליטית של ארגון החמא"ס מקימה עילת מעצר. עילה זו מתחזקת לנוכח התפקיד הבכיר בו נשא העורר משך תקופה מסוימת.

לצד האמור, אכן חל עיכוב מסוים בפתיחתה המחודשת של החקירה נגד העורר, שכן עוד בסוף חודש מאי התקבלה הראייה העיקרית. אולם, לא מצאתי כי די בעיכוב זה על מנת לכרסם בעילת המסוכנות, במיוחד לאור העובדה כי במהלך התקופה האמורה, שהה העורר במעצר מנהלי על רקע שלא הובהר במהלך הדיון.

לנוכח האמור, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא, ועל כן, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 9 בינואר 2008, ב' בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: גו