אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עררים על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים

עררים על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים

תאריך פרסום : 31/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8803-07,8917-07
31/10/2007
בפני השופט:
א' חיות

- נגד -
התובע:
1. מוחמד נימר
2. וולא שאהין

עו"ד לואי דיאב
עו"ד נעמן אדריס
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אלעד פרסקי
החלטה

           בפניי שני עררים של מוחמד נימר (להלן: מוחמד), העורר בבש"פ 8803/07, ושל וולא שאהין (להלן: שאהין), העורר בבש"פ 8917/07, המופנים נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' עילבוני) אשר הורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

כתב האישום והחלטת המעצר

1.        העוררים עומדים לדין, יחד עם עיד עקילה (להלן בהתאמה: עקילה וביחד הנאשמים), בעבירות של איומים, חבלה במזיד ברכב, מעשה פזיזות ורשלנות בחומר נפיץ ונשיאת נשק שלא כדין. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשמים הם קרובי משפחה של בדיעה נימר ושל בניה אחמד ואיאד (להלן בהתאמה: בדיעה וביחד המתלוננים). מוחמד הוא בנה של בדיעה. בין הנאשמים למתלוננים קיים סכסוך בשל התנגדותם של הנאשמים לנישואיה השניים של בדיעה. על רקע זה הגיעו הנאשמים ביום 25.8.2007 בשעה 24:40 או בסמוך לכך ברכבו של מוחמד לביתם של המתלוננים, החלו לחבוט באמצעות אלות ברכבה של בדיעה שחנה מתחת לבית וניפצו את שמשותיו תוך שעקילה מגדף ומאיים לרצוח את בדיעה ואת בנה אחמד. לאחר מכן השליך שאהין רימון הלם לעבר דלת הכניסה לבית. הרימון התפוצץ ונגרם נזק למבואת הבית. בשלב זה נכנסו הנאשמים לרכב ונמלטו מן המקום.

2.        עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 11.9.2007 נדרש תחילה בית משפט קמא לבחון את חומר הראיות לכאורה שכן העוררים חלקו על קיומן של ראיות להוכחת העבירות בהן הואשמו, פרט לעבירת החבלה במזיד ברכב. לאחר שעיין בתיק החקירה ובהודעות המתלוננים, קבע בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום ולכך שהעבירות המתוארות בו בוצעו על ידי הנאשמים בצוותא חדא, בתיאום ובמתוכנן. בהקשר זה הדגיש בית המשפט, בין היתר, כי שלושת המתלוננים מסרו גרסאות דומות העולות בקנה אחד עם המתואר בכתב האישום והודעות אלה נתמכות בהודעה שמסר אחד השכנים שצפה באירוע. הנאשמים לעומת זאת שינו את גרסאותיהם לאחר העימותים שנערכו להם. אשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים לנאשמים מצביעים על המסוכנות הנשקפת מהם, במיוחד נוכח העובדה שעסקינן בעבירות שכוונו כלפי בני משפחה וכן נוכח העובדה שהנאשמים לא בחלו לכאורה בשום אמצעי כדי להטיל עליהם אימה. עוד קבע בית המשפט כי אין מדובר במסוכנות הממוקדת כלפי המתלוננים בלבד שכן חומרת תגובתם של הנאשמים לבחירתה של בדיעה והאלימות חסרת הרסן בה נקטו על מנת להעביר לה מסר בנדון, מצביעים על המסוכנות הטבועה בנאשמים כלפי הציבור בכללותו. בית המשפט הוסיף וקבע כי בשלב זה יש לראות ברימון שהושלך משום נשק ומכאן שמתקיימת בעניינם של הנאשמים חזקת מסוכנות סטטוטורית בגין עבירה של נשיאת נשק שלא כדין. בית המשפט ביקש לבחון עם זאת האם ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה ולשם כך הורה לשירות המבחן להכין תסקירים בעניינם של הנאשמים. עם קבלת התסקירים קיים  בית המשפט המחוזי דיון נוסף בבקשת המעצר ובהחלטתו מיום 11.10.2007 קבע בהסתמכו, בין היתר, על ההמלצה השלילית של שירות המבחן כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינם. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי התרשם שהנאשמים משוכנעים בצדקתם וחשים שהם נפלו "קורבן" לנישואיה השניים של בדיעה הפוגעים בכבוד המשפחה. השקפת עולם זו, מטבעה, מובילה אותם לסבור כי מחובתם לפעול להשבת כבוד המשפחה אף בדרכים בלתי חוקיות ומכאן המסוכנות הנשקפת מהם. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט בתסקירי שירות המבחן מהם עלה כי מעשי הנאשמים הם חלק ממסכת מתמשכת של אלימות מצידם כלפי בדיעה וכי לא ניתן להפיג את החשש מפני הישנות מעשיהם בעתיד. אשר לשאהין הדגיש בית המשפט כי הוא מוכר לשירות המבחן משום שתלוי ועומד נגדו תיק פלילי בעבירות של התפרצות וגניבה וכי הערכת שירות המבחן היא כי אם ישוחרר ממעצרו ישנה סבירות להישנות מעשים דומים בעתיד משום ששאהין נהג לאיים על בדיעה מפעם לפעם ואין מדובר במקרה חד פעמי. נוכח האמור לעיל ובשל עוצמת הראיות לכאורה נגדו קבע בית המשפט כי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לנטרל את מסוכנותו של שאהין. אשר למוחמד ציין בית המשפט כי על פי התסקיר תקף הלה את אימו בדיעה מספר פעמים ופגיעותיו בה לא פסקו גם לאחר שבית המשפט לענייני משפחה הוציא צו הגנה וגם לאחר "הסכם פיוס" ("סולחה") עליו חתם. בתסקיר צוין כי מוחמד ממשיך כנראה בהשמעת איומים טלפוניים מבית המעצר והערכת שירות המבחן הייתה כי אין בחלופת מעצר כדי להקטין את הסיכון להישנות מעשים דומים בעתיד. על רקע זה קבע בית משפט קמא כי חרף גילו הצעיר של מוחמד (כבן 19 שנה) אין מקום לשחררו לחלופה. להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט הורה גם על מעצרו של עקילה עד תום ההליכים וכי ערר שהוגש על ידו  נגד החלטה זו נדחה ביום 29.10.2007 על ידי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין (בש"פ 9025/07).

בש"פ 8803/07 (מוחמד)

3.        הטענה העיקרית בפי העורר היא כי שגה בית משפט קמא בקובעו שישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. בהקשר זה טוען העורר כי כתב האישום מייחס לשאהין את השלכת הרימון וכי אין ביתר העובדות המפורטות בו כדי להפכו למבצע בצוותא של עבירה זו. עוד טוען העורר כי בחקירתו במשטרה הוא העלה טענת אליבי לפיה בליל האירוע שהה בבית סבתו החל מן השעה 22:00 ועד הבוקר שלמחרת. העורר מציין בהקשר זה כי גם סבתו מסרה שהוא ישן בביתה בליל האירוע ואף על פי שלא ידעה לומר באיזו שעה הגיע לביתה, סבור העורר כי טענת האליבי שלו לא הופרכה. כמו כן טוען העורר לקיומן של פרכות וסתירות שונות בהודעות שמסרו המתלוננים והשכן של בדיעה, ולבסוף הוא טוען כי למצער היה על בית משפט קמא לשקול את שחרורו לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני ובאופן זה לנטרל את החשש מפני מסוכנותו, ככל שהוא קיים.  

בש"פ 8917/07 (שאהין)

4.        טענותיו של העורר מופנות בעיקר כנגד הקביעה כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולכל היותר, כך הוא טוען, ישנה תשתית ראייתית לכאורית באשר לעבירה של חבלה במזיד ברכב. העורר מוסיף וטוען כי כתב האישום מייחס לו את השלכת הרימון אך מהודעות המתלוננים עולה כי עקילה הוא שעשה זאת. מכל מקום, העורר טוען כי מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני נוכח גילו הצעיר (כבן 24) והיעדר כל עבר פלילי.

5.         עמדת המשיבה מנגד היא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את שני העוררים לביצוע העבירות המיוחסות להם והיא מציינת כי אין מדובר באירוע סתמי אלא במעשים שבוצעו לכאורה בחבורה בניסיון להטיל אימה על המתלוננים. אשר לטענותיו של מוחמד טוענת המשיבה כי המתלוננים זיהו אותו כמי שנכח במקום האירוע וכי גם השכן דיווח על שלושה אנשים שראה בתוך הרכב. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סבתו של מוחמד לא נקבה בשעה מדויקת שבה הגיע אל ביתה ומכאן שעדותה אינה תומכת בטענת האליבי שלו. כמו כן טוענת המשיבה כי אין חשיבות לשאלה מי החזיק ברימון שכן יש לבחון את מכלול המעשים שביצועם מיוחס לעוררים בחבורה. לטענת המשיבה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי נשקפת מן העוררים מסוכנות שלא ניתן להפיגה על דרך של חלופת מעצר והיא שבה ומפנה בהקשר זה לחשש שהביע שירות המבחן מפני הישנות המעשים.

דיון

6.        דין העררים להידחות. קביעותיו המפורטות של בית משפט קמא לעניין קיומן של ראיות לכאורה נגד העוררים מקובלות עלי ולא מצאתי בטענות שהעלו נימוק המצדיק לשנות מאותן קביעות. לעניין זה יש לזכור כי בשלב המעצר אין בית המשפט  נדרש לבחינת מהימנותן של הראיות או לבחינת משקלן האפשרי וכל שיש בידו לבדוק באותו שלב הוא הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה וסיכויי ההרשעה על פיהן (ראו: בש"פ 1332/07 אבו טראש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.3.2007); בש"פ 1438/07 אסולין נ' מדינת ישראל, 4.3.2007)). הטענה המרכזית שהעלה מוחמד בערר לעניין קיומן של ראיות לכאורה נגדו היא כי בליל האירוע שהה בבית סבתו וכלל לא היה מעורב במעשים המיוחסים לו. טענה זו לא מצאה לכאורה תימוכין ממשיים בהודעת הסבתא אשר אישרה אומנם שמוחמד ישן אצלה בליל האירוע אך לא ידעה לומר באיזו שעה הגיע לביתה. לעומת זאת, זוהה לכאורה רכבו של מוחמד וזוהה מוחמד עצמו על ידי המתלוננים שהם בני משפחתו כמי שהיה בזירה והשתתף באירוע האלים. הודעותיהם של המתלוננים לעניין זה נתמכות גם בהודעתו של עד ראיה נוסף ומשכך צדק בית משפט קמא בקובעו כי הראיות לכאורה נגד מוחמד מבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירות שיוחסו לו. אשר לשאהין, ההודעות שמסרו המתלוננים אחמד נימר ואיאד נימר קושרות אותו לחבלה ברכב וממקמות אותו בזירה. מאותן הודעות אכן עולה לכאורה כי עקילה הוא זה שזרק את הרימון. אך בכך אין כדי להועיל לעוררים שכן אף אם עקילה הוא שהוביל את החבורה והיה לכאורה הגורם הדומיננטי באירוע אין בכך כדי לגרוע מחלקם של העוררים כמבצעים בצוותא לכאורה של המעשים המיוחסים להם ולעקילה בכתב האישום.

7.        אשר לעילת המעצר. בצדק קבע בית משפט קמא כי העבירות המיוחסות לעוררים מלמדות על מסוכנותם. מדובר לכאורה בעבירות שכוונו כלפי בני משפחה ובעוררים שחברו לביצוען בצוותא ולא בחלו בשימוש באלימות בוטה לצורך העברת המסר לבדיעה במטרה להפחיד אותה ואת המתלוננים. העובדה שהמעשים המיוחסים לעוררים מונעים מהתנגדות עקרונית ונמשכת לבחירותיה של בדיעה, מחזקת את המסוכנות הנשקפת למתלוננים מן העוררים וכן את החשש כי עם שחרורם ימשיכו לנסות ולפגוע בהם. חשש זה נתמך בהערכתו של שירות המבחן, שהצביע על אפשרות להישנות מעשים דומים בעתיד מצד העוררים ועל כך שאין בכוחה של חלופת מעצר כדי להפיג חשש זה במקרה דנן.

           אשר על כן, העררים נדחים.

           ניתנה היום, י"ט חשוון, תשס"ח (31.10.07).

                                                                                                ש ו פ ט ת


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ