השופט א' א' לוי:
1. בחודש דצמבר 2005 החליטו המערערים - מרק שפירו (להלן:"מרק") ודמיטרי סטופק (להלן: "דמיטרי"), לבצע שוד, ולסוד העניין הוכנס גם מנחם גרינברג (להלן: "מנחם"), בפניו הציג דמיטרי חרב שאורכה כחצי מטר שאמורה לסייע להם לבצע את זממם.
בתאריך 14.12.05, בשעת בוקר, הגיעו השלושה לדירה בירושלים, כאשר פניהם של מרק ודמיטרי מוסוות ופניו של מנחם גלויות. משפתחה האשה שגרה שם את הדלת, הכריזו המערערים באוזניה "זהו שוד", ובהמשך הדפו אותה והושיבוה על כסא. ומנחם נותר להשגיח עליה כדי שלא תפריע למלאכתם של שותפיו. בחיפוש שערכו המערערים בדירה הם מצאו 3800 דולר, 2500 ש"ח ושעון יד, ואת כל אלה גנבו. כן נטען בכתב האישום שהוגש נגד השניים, כי בשלב כלשהו ניגש מרק למתלוננת, הצמיד את החרב לגרונה, וחקר אותה היכן מוסתר הכסף. משהשיבה כי אין לה כסף, גרם מרק לחתך בצווארה של קורבנו, תוך שהוא מוסיף ואומר לה "עוד מלה אחת אני שוחט אותך". לאחר שעזבו את הדירה פנתה החבורה לבית קברות, שם השליכו את החרב למדורה מתוך כוונה להשמיד טביעות אצבע שאפשר כי נותרו עליה, ובהמשך הם הלכו לישיבת התפוצות בירושלים שם החליפו את בגדיהם. בכתב האישום נטען עוד, כי בעת מעצרו נמצא מרק מחזיק ב-12.1 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס. ביחס לדמיטרי נטען, כי בעת מעצרו הוא הזדהה בשמו של אחר, והתמיד בכך גם בתחילת חקירתו.
2. בפתח הדיון בפני בית המשפט המחוזי, כפרו המערערים בעובדות אשר יוחסו להם, וטענו כי שעה שהתבצע השוד הם שהו במקום אחר. את הטענה הזו דחה בית המשפט, ולאור הראיות שהובאו בפניו החליט להרשיע את המערערים בעבירות שוד והשמדת ראייה, עבירות לפי סעיפים 402 ו-242 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו כן, הורשע מרק בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, ואילו דמיטרי הורשע בעבירות של התחזות לאחר והפרעה לשוטר, עבירות לפי סעיפים 441 ו-275 לחוק העונשין. בהמשך, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, נדונו המערערים ל-5 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 25 אלף ש"ח.
בערעורים שבפנינו מלינים המערערים כנגד הרשעתם, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליהם.
3. בפי המערערים שורה ארוכה של השגות כנגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי אמרתו של מנחם, מי שלכאורה היה שותפם לשוד, לא היתה ראויה לאמון, הן משום שמדובר באדם מפוקפק שמצבו הנפשי מעורער, והן משום שמנחם חזר בו מהפללתם במהלך עדותו בבית המשפט. להשקפת המערערים זיהויו של מרק על ידי המתלוננת בבית המשפט, הנו חסר משקל. יתר על כן, המתלוננת התרשמה ממבטאם של השודדים כי מדובר במי שמוצאם מזרחי, בעוד שהמערערים עלו מרוסיה בשנת 1990, ושפתם היא רוסית. בדרך המילוט מהדירה נמצאה תעודת זיהוי של אדם בשם דוד חכשוריאן, שלכאורה היה עשוי לענות על התיאור של בן עדות המזרח. דא עקא, החוקרים לא טרחו לאתרו כדי לבדוק אם יש לו קשר לשוד. מחדל נוסף עליו הצביעו המערערים, הוא קיומו של עד ראייה (חיים כהן), שלטענתו ראה את השודדים במנוסתם. משנעשה ניסיון לערוך עמו מסדר זיהוי חי, הציג דמיטרי תנאים מוקדמים שלא ניתן היה לעמוד בהם. במצב זה נכון היה לערוך מסדר זיהוי בתמונות, אולם גם הוא לא נערך. על פי גרסת המתלוננת, שאומתה גם בדברים שמסר מנחם בחקירתו, נטלו המערערים מהדירה גרביים בהם השתמשו כבכפפות. לאחר מכן, ועל פי הצבעתו של מנחם, נמצאו בפח אשפה סמוך לדירת המתלוננת, פריטי לבוש שונים וביניהם גרב עליו נמצאו כתמי דם. בדיקתם של כתמי הדם העלתה, ברמת סבירות גבוהה ביותר אם לא וודאית, כי הם נושאים סימנים גנטיים זהים לאלה של דמיטרי. בנימוקי הערעור נטען, כי גם אם נכון היה לקבל את ממצאי המעבדה כלשונם, אין כלל בטחון כי הגרב נלקחה מביתה של המתלוננת, הואיל ואותו גרב לא הוצג לה במהלך עדותה כדי שתזהה אותו.
4. נקדים ונאמר, כי אנו שותפים לדעתו של בא-כוח המערערים המלומד, עו"ד ש' בר שלום, לפיה חטאה המשטרה בשורה של מחדלים, ואין זו הפעם הראשונה שאנו מתריעים על כך. לעתים נדמה כי גם עבירות חמורות מסוג זו הנדונה בערעור זה אינן זוכות לגישה רצינית ולא נחקרות כדבעי, וכתוצאה מכך נמנעות מבית המשפט ראיות בעלות משקל מכריע, אשר היו עשויות לסייע לו במלאכתו. ברם, חרף אותם מחדלים איננו פטורים מלבחון את ה"יש" בראיות המשיבה, ולאורן לבחון את אשמת המערערים.
5. הראיה המרכזית כנגד המערערים היא, כמובן, אמרה שנרשמה במהלך חקירתו של מי שנטען כי היה שותפם לשוד - מנחם גרינברג. עד זה, שחזר בו מגרסתו המפלילה שעה שנקרא להעיד בבית המשפט, הנו עד בעייתי נוכח עברו הפלילי המכביד, ונוכח החשש המובנה בעדים מסוג זה לפיו הם עלולים לנסות לגול מעל עצמם את נטל האשם ולהעבירו לשכמם של זולתם. נוכח הסכנות הנשקפות מעד כזה, נדרשת הערכאה הדיונית לנקוט בזהירות רבה שעה שהיא ניגשת לבחון את גרסאותיו הסותרות של העד, ולדרוש ראיות חיזוק בעלות משקל אשר עשויות לסלק חשש מפני הרשעתו של מי שלא חטא.
6. הלכתי אף אני בדרכו של בית המשפט המחוזי, וצפיתי בחקירתו של מנחם אשר תועדה בצילום. בעקבות כך התרשמתי כי עד זה מסר את גרסתו מרצונו חופשי, ללא הפעלת לחץ כלשהו, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העובדה שמנחם אף הטיח את גרסתו המפלילה בפניו של מרק במהלך עימות שנערך ביניהם. יתר על כן, מנחם שיחזר את האירועים והצביע על נתיב בריחתם של השודדים, ובנתיב זה נמצאו ראיות מפלילות ביותר, כפי שיפורט להלן. אם תוסיף לכך את העובדה שפרטיו של השוד כפי שנלמדו מפיו של מנחם, אומתו בעדותה של המתלוננת, שוב אין ספק באשר לעניין אחד, היינו, שמנחם עצמו נמנה על השודדים. לפיכך, השאלה היחידה אשר היתה טעונה הכרעה, היא מי היו שותפיו לאותו מעשה.
בית המשפט המחוזי שלל את האפשרות כי מנחם הפליל את המערערים על לא עוול בכפם, ולאחר שהפכתי בראיות ושבתי והפכתי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המערערים להוכיח כי הערכאה הדיונית נתפסה לתוצאה שגויה. להלן עיקר טעמי:
א) אכן, משקלו של זיהוי נאשם על ידי הקורבן באולם בית המשפט אינו רב, אולם גם אם הוא קלוש, עובדה היא שהמתלוננת הצביעה על מרק בלבד אך לא על שותפו, ללמדך שאפשר כי פניו של האחד נחרטו בזיכרונה אך לא של מי שנטען כי היה שותפו.
ב) עתה שוב אין ספק, והדברים אומתו גם מפיהם של המערערים עצמם, כי בלילה שקדם לשוד הם נפגשו עם מנחם ושלושתם הסבו במקלט, והם שבו ונפגשו ביום השוד עצמו, אם כי, לטענתם, בשעות לאחר שהשוד כבר בוצע. המערערים הוסיפו ואישרו את דבריו של מנחם לפיהם הם פקדו באותו יום גם את ישיבת התפוצות, אם כי למטרה שונה מזו בה נקב עד התביעה.
ג) במקום סמוך לכניסה לאותה ישיבה נמצאה טבעת אשר נגנבה מדירת המתלוננת וזוהתה על ידה. יתר על כן, בפח זבל שנמצא בחניון דוד נמצא תיק ובו בגדים שלבש מנחם במהלך השוד.
ד) כאמור, בפח אשפה שנמצא בסמוך לביתה של המתלוננת, נתפסו פרטי לבוש שונים, וביניהם גרב עליו נמצא דם שמאפייניו הגנטיים זהים לאלה של דמיטרי. בפני בית משפט קמא וגם בפנינו הועלו השגות רבות לעניין דרך שמירתו של אותו ממצא והובלתו לבדיקה במעבדת המשטרה. אולם, סוגיה זו, שהיא עובדתית במהותה, הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לא מצא כי "שרשרת ההובלה" של המוצג לבדיקה נותקה, ולא ראינו מקום לשנות מממצא זה. זאת ועוד, גם אם לא הוצג אותו גרב בפני המתלוננת כדי שתזהה אותו, עדיין היה חייב דמיטרי להציע הסבר לעובדה שדמו נמצא על הגרב, ובמיוחד לתמיהה העולה כמו מאליה, כיצד אותו גרב נמצא בסמיכות כה רבה לדירה בה בוצע השוד.
ה) בחזקת אחיו של מרק נמצא שעון אשר נגנב מדירת המתלוננת, ועל פי עדות האח הוא קיבל את השעון ממרק ביום שבו התרחש השוד. לא נעלמה מעינינו טענת המערערים לפיה אפשר כי היה זה מנחם שטרח לפזר את אותם ממצאים (הגרב, השעון והטבעת) בנתיב בריחתו, כדי להפלילם ובדרך זו לחפות על מי שהיו שותפיו בפועל. ברם, טענה זו נזרקה לחלל האוויר מבלי שהוצגה ולו ראיה אחת כדי לתמוך בה, והמערערים אף התקשו להצביע על מניע בגינו טרח מנחם טרחה כה רבה כדי להפלילם.
ו) עניין אחרון, מפליל גם הוא, היא התבטאותו של מרק באוזניו של השוטר אליהו בנטל. השוטר מסר כי בעת שליווה את מרק לדיון בהארכת מעצרו, אמר לו המערער כי הוא מכיר את דמיטרי ובכוונתו להודות במעשים שיוחסו לו.
7. פתחתי ואמרתי כי החוקרים החמיצו הזדמנות להביא בפני בית המשפט ראיות טובות נוספות, אשר היו עשויות לסייע לבית המשפט במלאכתו, אולם בסופו של יום מסקנתי היא כי גם במסכת הראיות שהוצגה, וחרף התהיות שהעלה בא-כוח המערערים המלומד בטיעונו, ניצבת הרשעת שולחיו על בסיס איתן, ואין מקום לשנות ממנה.
באשר לערעור כנגד העונש - העבירות בהן חטאו המערערים חמורות הן. הם תקפו אשה בביתה-שלה, ונדמה כי לא יקשה לשער את רגעי האימה, הפחד וההשפלה אותם חוותה, הואיל ולא רק רכושה נגזל ממנה, אלא היא עצמה היתה צפויה לפגיעה גופנית, שלמרבה המזל לא התממשה בכל חומרתה.
בנסיבות אלו העונש שהושת על המערערים אינו חמור כלל ועיקר, ומכאן החלטתי לדחות את הערעור על שני חלקיו.