ערעור על הכרעת הדין בפרשת התנקשות מחבלים בחיילי צה"ל במחנה "בקעות" בשנת 2003

השופט סא"ל יהושע רזניק :

1.      בתאריך 10.4.03 סמוך לשעה 05:00 חדרו שני מחבלים למחנה 'בקעות' שבבקעת הירדן ופתחו באש לעבר האוהלים שבמקום.

כתוצאה מהירי נהרגו שני חיילים, סמ"ר עופר שרעבי ז"ל  וסמ"ר יגאל ליפשיץ ז"ל, וכן נפצעו שמונה חיילים.

שני המחבלים נורו למוות ע"י חיילי צה"ל.

2.      שירותי הביטחון עלו על עקבותיהם של מתכנני פיגוע זה ומבצעיו והם הועמדו לדין ונידונו, כל אחד במשפטו הוא, לעונש של מאסר עולם.

3.      המערערים שבפנינו הואשמו עפ"י כתבי אישום נפרדים בגרימת מותם של החיילים הנ"ל, וכן בניסיון לגרימת מותם של שמונת החיילים שהיו בבסיס ונפצעו.

הנאשם עלי סעד עלי בני-עודה (להלן: עלי) הואשם בתיק ביהמ"ש 4740/04 (ע' 3691/06), והנאשם ע"א ראוף מוחמד עלי בני-עודה (להלן: ע"א ראוף) הואשם בתיק ביהמ"ש 4741/04 (3590/06).

שני הנאשמים נעצרו ביום 11.10.04.

עובדות כתבי האישום והוראות החיקוק זהות.

4.      בהכרעת הדין בעניינו של עלי, קבע ביהמ"ש הנכבד קמא כי הנאשם יזוכה מעבירות של גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות, והרשיעו בחברות בהתאחדות אסורה ובקשירת קשר לגרימת מוות.

על הרשעתו זו מערער בפנינו הנאשם, והתביעה מערערת על זיכויו מעבירות גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה.

5.      בהכרעת הדין בעניינו של ע"א ראוף הרשיע ביהמ"ש את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

6.      גזר דינו של עלי נקבע ל-8 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו, וגזר דינו של ע"א ראוף נקבע לשני מאסרי עולם מצטברים, וכן ל-20 שנות מאסר לריצוי בפועל אשר הצטברו אף הם למאסרי העולם שהוטלו.

7.      הרשעת המערערים זה בכה וזה בכה, התבססה על הודעה שמסר עד התביעה בשם נאדר צאלח ממדוח צדקה (להלן: צדקה) במשטרה ביום 4.10.04 (ת/18). כמו כן, הצביע צדקה על תמונותיהם של הנאשמים כאשר הוצגו לפניו מס' תמונות, וזאת לשם זיהוי הנאשמים כאנשים הנזכרים בהודעה שמסר. 

8.      נוכח העובדה כי הדברים שמסר צדקה בהודעתו ת/18 הם הראייה היחידה, למעשה, המבססת את שטענה התביעה נגדם בכתבי האישום. נצטט להלן את הקטע הרלוונטי מההודעה במלואו:

"ואחרי הפיגוע - פיגוע גרנד פוסט-בחודש פניתי לכמיל אבו חניש ואמרתי לו שיש לי תוכנית לגייס צעירים אותם אני מכיר וייתכן שיועילו לנו בפעילות הצבאית ואלו היו מתגוררים איתי בבית בשכם. כמיל הסכים לכך, ואני פניתי לעלי בני עודה מטמון בן 22 שנה משתייך לחז"ע ובקשתי ממנו לתקוף אחת מחנות הצבא באלעור והוא הביע הסכמתו וסיכמנו להפגש בעוד תקופת מה, וכעבור שבוע נפגשתי על עלי בשכם והיה עמו ע"א ראוף בני עודה בן 23 מטמון והוא בן דודו של עלי, וע"א ראוף משתייך גם לחז"ע ועלי הציע לע"א ראוף להשתתף עמו בפיגוע וע"א ראוף הסכים ובפגישה אמרו לי שיש מחנה צבאי באלעור אותו רוצים לתקוף יש להם תוכנית לכך, אני פניתי לכמיל אבו חניש וסיפרתי לו אודות עלי וע"א ראוף ושהם מוכנים לתקוף מחנה צבאי באלעור, כמיל הסכים ואמר לי שישנה תוכנית משותפת עם שוהדא אלאקצא, ואני שאלתי את עלי וע"א ראוף האם מוכנים להוביל מתאבד למחנה ואמר לי שהם מסכימים ובתחילת חודש 4 שנת 2003 הביא עלאם כעבי שני מתאבדים מוכנים והם רדואן קרו ממחנה אלעין ובאסל א-סראי ממחנה אלעין רדואן משתייך לחז"ע ובאסל לשוהדא אלאקצא, ולפי סיכום מוקדים עם ע"א ראוף הגיע ע"א ראוף לשכם ואני ועלאם מסרנו לו את שני המתאבדים וע"א ראוף העבירם לטמון ומטמון הועברו ע"י עלי וע"א ראוף למקום ביצוע הפיגוע ובאותו היום בוצע הפיגוע במחנה בקעות ובפיגוע נהרגו שלושה חיילים"

הדיון בשני כתבי האישום אוחד, כאשר צדקה ושני החוקרים שגבו את אמרותיו במשטרה וערכו את "מסדר זיהוי" התמונות, נקראו להעיד במשפט.

9.      בתחילת המשפט היו שני המערערים מיוצגים ע"י עורך הדין פארס אבו חסן. סנגור זה והתביעה הגיעו להסדר דיוני, ולפיו יוגשו בהסכמה הודעות כל עדי התביעה למעט עד התביעה מס' 5 - צדקה, וכן דו"חות פעולה וחומר נוסף שהוכנו ע"י יתר עדי התביעה שנזכרו בכתב האישום.

10. ביום 16.11.05 החל ללמד סנגוריה למערערים עו"ד חוסיין אבו חוסיין. בישיבת ביהמ"ש ביום זה ביקשה ההגנה כי ביהמ"ש יבטל את ההסדרים הדיוניים אליהם הגיעו הצדדים. הסנגור טען כי חלק מחומר הראיות שהוסכם על הגשתו מתייחס לעדים מרכזיים בתיק. עוד טען כי לשולחיו מיוחסות עבירות חמורות ביותר, וכי לא היה מקום להסכמות אליהן הגיע הסנגור הקודם, מה גם שהחומר שלגביו הושגו ההסכמות עדיין לא הוגש בביהמ"ש.