ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ שמינתה כ"נ על דירת החייב הגרוש לשם הגשת תביעה לפירוק השתוף בדירה

1.         לפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת ג'מילה ג'בארין - חליפה, כתוארה אז), מיום 2.9.2010 בגדרי תיק הוצל"פ _____, אשר מינתה את המשיבה מס' 2  ככונסת נכסים על זכויות המערער מס' 1 (להלן:"המערער") בדירת מגורים שבבעלותם המשותפת שלו ושל אשתו המערערת מס' 2 (להלן:"המערערת") ובחלקים שווים (להלן:" הדירה") והסמיכה אותה להגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירה זו.

המערער חויב לשלם לגרושתו - המשיבה מס' 1 מזונות שלושת ילדיהם.  משאלה לא שולמו פתחה המשיבה מס' 1 בהליכי הוצל"פ לגבייתם במסגרת תיק ההוצל"פ האמור, ובו ביקשה, כעבור כ- 5 שנים מפתיחת התיק, לממש את חובותיו של המערער למזונות בסך של כ- 123,000 ש"ח, על דרך מינוי המשיבה מס' 2 ככונסת נכסים על זכויות הבעלות של המערער בדירה.

זה המקום לציין, כי המערערים וילדיהם מתגוררים בדירה.

2.         תחילה אסיר מדרכי טענת המערערים לפיה יש לקבל את הערעור בשל אי הגשת עיקרי טיעון מטעם המשיבות.

הצדדים זומנו לדיון לפני, לאחר שנתקיים תחילה דיון בבימ"ש לענייני משפחה בירושלים שהורה על העברת הערעור לבית משפט זה.  במהלך הדיון שהתקיים לפני נתאפשר לכל אחד מהם, גם לאחר ששטחו את טענותיהם בעל פה, להגיש השלמת טיעונים, ואכן אלה הוגשו בהמשך. מכאן אי הגשת עיקרי הטיעון לא פגמה בזכויות המערערים ומחדל זה בא על תיקונו.

תמצית טענות המערערים

3.         ראשית טוענים המערערים כי ראש ההוצל"פ התעלמה מהעובדה לפיה המשיבה מס' 1 לא תקבל כל תמורה כספית ממכירת הדירה אם וכאשר יפורק השיתוף והיא תימכר במסגרת הכינוס.

לטענתם, על הדירה רובצת משכנתא כשיתרת הסילוק היא בסך של 485,641 ש"ח בהתאם לדף יתרת סילוק מיום 20.9.2010, בעוד ששווי השוק של הדירה כפנויה הינו כ- 850,000 ש"ח בהתאם לחוות הדעת השמאית של דבורה בדיחי.

לטענת המערערים הם יחוייבו בתשלום היטל השבחה באם תימכר הדירה לפני שחלפו 4 שנים ממועד כניסת תוכנית תב"ע 9753א' לתוקף ביום 28.3.2010.

לא רק זאת, אלא שבמידה ותימכר הדירה יצטרך המערער לשלם היטל השבחה שלא יפחת מהסך של 42,000 דולר וכן יחויב בתשלום מס שבח בסך של 20% מהרווח שבין רכישת הדירה לבין מכירתה וזה אמור להסתכם בסך של כ- 60,000 ש"ח.

נוכח כל אלה, טוען המערערים, כי מכירת הדירה במסגרת כינוס לא תזכה את המשיבה מס' 1 בתמורה כלשהי אף לא באגורה שחוקה אחת.

כמו כן, מכירה זו תחשוף את המערערים לחובות לגורמים שונים: הבנק למשכנתאות שהינו בעל חוב מדרגה ראשונה, רשות המיסים, עיריית ירושלים (בגין היטל השבחה) עוד בטרם קיבלה המשיבה מס' 1 סכום כספי כלשהי.

לא רק זאת, אלא שהמערערים טוענים כי בהתאם לחוות הדעת השמאית, אם המערערת תמשיך להחזיק ולהתגורר בדירה כדיירת מוגנת לפי חוק הגנת הדייר ולפי הלכת רע"א 8233/08 כובשי נ' עו"ד שוורץ (להלן: "הלכת כובשי") , הרי ששווי זכויות הבעלות בשלמות בדירה שבה מתגורר דייר מוגן הוא 50% משווי השוק, קרי 425,000 ש"ח. מכאן, שווי זכויות הבעלות של המערער מס' 1 (החייב בתיק ההוצל"פ) יהא בסך של 212,500 ש"ח, בעוד שהחלק שאמור להיות משולם לבנק למשכנתאות בגין מחצית, הינו בסך של 242,820 ש"ח.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שלשיטת המערערים אין כדאיות כלכלית במכירת זכויות המערער מס' 1 כדייר מוגן בסך של 212,500 ש"ח בה בעת שצריך לשלם לבנק למשכנתאות סכום גבוה יותר וזאת עוד לפני שהתחשבנו בהיטל ההשבחה ובמס השבח.

4.         עד לכאן מניתי את טענות המערערים בדבר העדר כדאיות כלכלית במכירת זכויות המערער מס' 1 בדירה, ומכאן גם לא היה מקום לשיטתם להסמיך את כונסת הנכסים להגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירה.

מוסיף המערער וטוען, כי ראש ההוצל"פ לא בחנה חלופות אחרות, פחות דרסטיות, לפיהן יתאפשר למשיבה מס' 1 להיפרע מנכסים אחרים כדי סכום החוב בתיק ההוצל"פ או קצתו. כך, למשל, לא נשקלה האפשרות להיפרע מרכב מסוג "מגאן" וזאת בטרם תיפגע קורת הגג של המערערים וחמשת ילדיהם.

5.         בפי המערערים טענות נוספות, לפיהן החלטת ראש ההוצל"פ, פוגעת בזכויותיה הקנייניות של המערערת.

המערערת הינה הבעלים במושע של מחצית זכויות הבעלות בדירה, ובעלותה מתפשטת בכל אתר ואתר בדירה, כאשר מכירתה הכפויה של הדירה תפגע בהכרח בזכויותיה אלה שקיבלו מעמד של זכות חוקתית מתוקף הזכות לקניין על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

6.         לבסוף טוענים המערערים, כי למערערת לא נתאפשר להעלות את טענותיה בפני ראש ההוצל"פ והיא לא זומנה לדיון לפניה.