המערער הורשע בבית הדין קמא באי ציות לתמרור עצור- ב 37 ונדון לפסילה בפועל של רנצ"א למשך שבועיים, פסילה על תנאי לחודשיים למשך שנתיים וקנס 70 ש"ח.
הערעור מכוון נגד הכרעת הדין ולחלופין נגד גזר הדין.
בית הדין קמא מבסס את הרשעת המערער על עדויות השוטרות הצבאיות שנמצאו מהימנות על בית הדין, גם אם בית הדין מציין כי הקו הצבוע על פני הכביש הוא קו מבלבל ואין לדעת אם הקו האמור מסמן את מקום העצירה שיש לעצור לפניו את הרכב.
עם זאת, קובע בית הדין כי חובתו של נוהג הרכב לעצור על פי התמרור במקום שממנו יש לו שדה ראיה כלפי הצומת.
המערער הגיב בדו"ח העבירה שלפיו הוא לא עצר את הרכב ולא ציית לתמרור כי "לא שמתי לב". בעדותו הוא נותן הסבר לעניין אי תשומת ליבו כי הוא לא ראה את התמרור וזאת הייתה כוונתו באמירתו כי לא שם ליבו. אוסיף זאת, בדו"ח המפורט נאמר, כי המערער חלף על פני התמרור שחייבו לעצור ורק לאחר שחלף על פניו האט את מהירות נסיעתו כדי להשתלב בתנועה ורק אז הוא נעצר ונרשם דו"ח העבירה נגדו.
אמת הדבר, כי אין מדובר בעבירה של אי עצירה לפני קו עצירה כך שאין חשיבות אם הסימון האמור על פני הכביש עניינו קו עצירה או לא. באותו מקום הוצב תמרור והדברים עולים בבירור מעדויות עדי התביעה ואף המערער עצמו אינו מתכחש לכך. פשיטא, שמדובר באי תשומת לב לעניין התמרור ורצון להשתלב בתנועה הגם שלא הייתה חובה לעצור לפני קו העצירה, אלא במקום שממנו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה. בכך כשל המערער וסיכומו של דבר בעניין שאין מקום להתערב בממצאיו ובקביעותיו של בית הדין קמא, שהם בין היתר, ממצאי מהימנות.
אשר לעונש, אכן יש פנים לכאן ולכאן. יש מקרים שבהם בית הדין יפסול אדם מלהחזיק ברישיון נהיגה ויש מקרים שלא יעשה כן בשל נסיבות העבירה או בשל הנסיבות האישיות של הנאשם. במקרה דנן, ראה בית הדין לגזור את הדין לפסילה למספר ימים, ואינני רואה מדוע ערכאת הערעור צריכה להתערב במקרה כזה, גם אם יש מקרים שפסילה איננה מוטלת.
לפיכך, הערעור נדחה על שני רכיביו.
המערער יפקיד את רישיון הנהיגה שלו עד יום 1/11/07. מניין תקופת הפסילה יהיה מיום הפקדת הרישיון.
ניתנה והודעה היום, ג' חשון תשס"ח, 15 אוקטובר 2007, בפומבי ובמעמד הצדדים.
__________________
עזרא קמא, אל"ם
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל