ערעור התביעה הצבאית על ההחלטה להורות על מעצר פתוח של המשיב-נדחה

המשיב עצור מתאריך 12/03/07, בגין חשד לעבירות אינוס של החיילת רב"ט נ.מ. (להלן: המתלוננת), אשר שירתה בעבר תחת פיקודו ביחידה ליד באר שבע (להלן: היחידה). למעשה, החקירה כבר הסתיימה, והתביעה הצבאית הצהירה כי בכוונתה להגיש נגד המשיב כתב אישום ביום א' ה-01/04/07, יחד עם בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

2. בהחלטת הערכאה קמא נשוא הערעור, נקבע כי אמנם קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר, אולם "קיימת חולשה בעוצמתן הלכאורית של עדויות המתלוננת", וכן כי "ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי הבקיעים בגרסתה של המתלוננת מחלישים את עוצמתן הלכאורית, ומכאן, שבאיזון בין עילות המעצר לבין חזקת החפות העומדת לחשוד, ראוי לנקוט חלופת מעצר אשר תגשים את הצרכים הכרוכים בעילות המעצר".

3. לדעת באת-כוחה המלומדת של התביעה הצבאית, שגה בית הדין המחוזי, בכך שהורה על מעצרו-הפתוח של המשיב. לגישת התובעת הצבאית, בניגוד להחלטת בית הדין קמא, הראיות לכאורה הן בעוצמה המספקת למעצרו הממשי של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. 

4. מנגד, עתרה באת-כוחו המלומדת של המשיב כי לא אתערב בהחלטת הערכאה קמא, מהנימוקים שצוינו בגוף ההחלטה, ובעיקר בגין הבקיעים והתמיהות העולים מגרסת המתלוננת וחוסר הסבירות הקיצוני שבהתנהגותה, וכן בשים לב לשקרי המתלוננת, שהינה עדות יחידה כנגד המשיב.

5. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובחנתי את עמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת הערכאה קמא.

כאמור, בהחלטה נשוא הערעור נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה וכי מתקיימות עילות מעצר; ובפועל, המחלוקת העיקרית בין באי-כוח הצדדים, היא בעניין עוצמת הראיות לכאורה.

כפי שציינה סגנית הנשיא הנכבדה בהחלטתה, יריעת המחלוקת בין המתלוננת לבין המשיב הינה צרה למדי. המשיב מאשר כי קיים יחסי מין עם המתלוננת במספר הזדמנויות, אלא שלדבריו היחסים נעשו כולם בהסכמה, תוך שהמתלוננת נוטלת חלק פעיל בקשר וביחסים ביניהם. מנגד, לטענת המתלוננת, כל יחסי המין ביניהם היו שלא בהסכמתה, תוך שהמשיב היה מודע היטב להתנגדותה להם.

על-פי גרסת המתלוננת, מאז חודש אוגוסט 2006, בתקופה שבה שירתה תחת פיקודו של המשיב, הוא אנס אותה בשלושה מקרים, שניים מהם אירעו במשרד הצבאי ביחידה, והשלישי ברכב של החשוד בעיר אופקים. בנוסף לכך, לטענת המתלוננת, המשיב אנס אותה ארבע פעמים בתאריך 11/02/07 במלון בעיר נהריה, כאשר באותה עת היא כבר שירתה בבסיס מחווה אלון, בקורס להשלמת השכלה.

המשיב מאשר את האירועים שלהם טוענת המתלוננת, דהיינו כי הם התרחשו במקומות ובזמנים שציינה המתלוננת באמרותיה, אך כאמור לגרסתו, כל המעשים היו בהסכמתה המלאה של המתלוננת.

בצדק ציינה סגנית הנשיא הנכבדה בהחלטתה, כי למרות שגרסתה של המתלוננת נראית לכאורה עקבית, ברורה ומפורטת, הרי ש"בחינה כוללת של חומר הראיות הלכאורי, מצביעה על בקיעים ופרכות בגרסה, באופן המכרסם, כבר בשלב הדיוני הקיים, בעוצמתן הלכאורית. ראשית, לא ניתן להתעלם מן התמיהות שמעוררת גרסתה של המתלוננת, לפיה האירועים החלו כבר באוגוסט 2006, ונמשכו במשך כחצי שנה, עד שהמתלוננת מצאה להלין עליהם. המתלוננת תיארה את מקרי האונס, לגרסתה, לאחר ששבה מהיעדרות שלא ברשות לבסיס מחווה אלון, ואף אז לא פירטה בפני המפקדות במקום, מי לטענתה אנס אותה. נהפוך הוא, לשאלת אחת המפקדות, ציינה המתלוננת כי אין מדובר בחשוד, ואף ביקשה מהן שלא לחשוף את תלונתה בפניו, על מנת שלא יעורר הדבר את דאגתו...במהלך כל התקופה, המתלוננת המשיכה לנסוע עם החשוד מבית סבתה לבסיס ובחזרה, לא פעם. לבקשתה, ביקשה במספר הזדמנויות ללון במשרד, אשר בו, לטענתה, נאנסה פעמיים...בנוסף, מצויות בחומר החקירה הלכאורי עדויות אשר אינן מתיישבות עם אמרותיה של המתלוננת... כך, בראש ובראשונה, בכל הנוגע לאמרתו של רס"ם אבי שטרית...למעשה, המתלוננת עצמה מתארת הזדמנויות בהן המציאה ושיקרה ביחס לעצמה על מנת להפיק טובות הנאה, הן ביחידתה הקודמת, והן בבסיס מחווה אלון (למשל, בעת שסיפרה למפקדיה כי היא בהריון על מנת לזכות בחופשה במסגרתה תסדיר חובות לפלאפון). לאלה יש להוסיף את עברה המשמעתי ואת כתב האישום המייחס לה מעורבות בקטטה, אשר תלוי ועומד כנגדה. מנגד, החשוד מסר גרסאות סדורות, אשר אין ביניהן סתירות ממשיות" (לשקרים של מתלוננת יחידה בעבירות מין, השוו ע/67/06 סמל מימון נ' התובע הצבאי הראשי).

כידוע, כאשר קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירה של אינוס, ככלל מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות, מלבד במקרים חריגים (ראו, למשל, והשוו: בש"פ 5612/98 דיאב נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 1998 (3) 1131; בש"פ 7497/03 גואטה נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2003 (3) 1251; בש"פ 3281/04 מדינת ישראל נ' סבן, תקדין-עליון 2004 (2) 625; בש"פ 6273/05 ערוסי נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2005 (3) 107). זאת, בנוסף למסוכנות המתייחסת להשפעה של שחרורו של חשוד או נאשם על המצב הנפשי של קורבן עבירת המין (ראו, למשל: בש"פ 6051/00 מור-חי (מזרחי) נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2000 (3) 1414; בש"פ 4146/00 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2000 (2) 378; בש"פ 8643/99 מדינת ישראל נ' מרציאנו, תקדין-עליון 1999 (4) 201). כמו-כן, מתקיימת בנסיבות המקרה דנן עילת המעצר הנוספת של הפגיעה במשמעת הצבא (ראו, למשל, והשוו: ע"מ/37/97 טור' שוויד נ' התובע הצבאי הראשי; ע"מ/3/03 רב"ט אסרף נ' התובע הצבאי הראשי; ע"מ/1/06 התובע הצבאי הראשי נ' טור' אדרי).

יחד עם זאת, בשורה של החלטות של בית המשפט העליון ושל בית דין זה, נקבע כי כאשר קיימות ראיות לכאורה אשר מעוררות חולשה של ממש או בעייתיות ממשית, יש לשקול ביתר שאת להסתפק בחלופת מעצר (ראו, למשל, והשוו: בש"פ 8123/98 עיאש נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 1999 (1) 8; בש"פ 3096/99 דניאל נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 1999 (2) 619; בש"פ 6287/99  פלוני נ' מדינת ישראל,  תקדין-עליון 1999 (3) 863; בש"פ 9147/00  מדינת ישראל נ' בן דרור, תקדין-עליון 2000 (4) 59; בש"פ 1918/01 מדינת ישראל נ' פלוני, תקדין-עליון 2001 (1) 1294; ע"מ/10/05 התובע הצבאי הראשי נ' אל"ם זאהר; ע"מ/14/06 התובע הצבאי הראשי נ' טור' להב; בש"פ 8282/06  פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2006 (4) 1586; כן ראו:  מרדכי לוי "הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים - בחינה נוספת"  משפטים  לד 549, 577-574(תשס"ה)). 

בנוסף לכך, כפי שבית הדין המחוזי ציין בהחלטתו, המשיב הינו בן 45 לערך, נשוי ואב לארבעה, ואין לו כל עבר פלילי (ראו והשוו בש"פ 3993/00 דהן נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2000 (2) 1581).

המתלוננת הינה תושבת הצפון ומשרתת עדיין בבסיס מחווה אלון בצפון. בית הדין המחוזי החליט על מעצרו-הפתוח של המשיב ביחידה במרכז הארץ (תל השומר), השונה מיחידתו, וזאת בפיקוח של קצין בכיר.