ערעור אלמנה כנגד החלטה כי אין קשר בין נסיבת מותו של המנוח לבין שירותו במשטרת ישראל

זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 3.7.07 לפיה נדחתה בקשתה של המערערת להכרה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, מהטעם שלפי "המסמכים וחומר הראיות שהובאו בפנינו אין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שירותו במשטרת ישראל כמשמעו בחוק".

רקע עובדתי ועיקר המחלוקת בין הצדדים

1.             המערערת היא אלמנתו של רפ"ק צ. א. ז"ל (להלן: " המנוח"), שנפטר בביתו בתאריך 29.9.06 בין השעות 4:30 ל-5:30.

2.             לפי תצהיר המערערת, ביום מותו חזר המנוח מהעבודה מוקדם יותר, כיוון שלא חש בטוב. באותו ערב ראתה אותו כשעה, משום שחזרה מאוחר מהעבודה. המנוח אמר לה שהוא מאוד מוטרד ועייף וכי כואב לו הראש. המנוח ניסה להירדם, לא הצליח להירדם וכנראה שחזר לישון מאוחר יותר, כשכבר ישנה. לפנות בוקר הרגישה המערערת שהמנוח מפרפר מתוך שינה והזעיקה את המשטרה וצוות נט"ן, שקבע את מותו.

3.             לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת המוות. יחד עם זאת, המומחים מטעם הצדדים יוצאים מנקודת הנחה שהמנוח נפטר מסיבה קרדיאלית, קרוב לוודאי מהפרעת קצב קטלנית עקב אוטם אקוטי של שריר הלב או איסכמיה חריפה/אקוטית, על רקע מחלת לב טרשתית (ראו חוו"ד שני המומחים וכן חקירת פרופ' שטרסברג מטעם המערער, בעמ' 1 ש' 13-20 והמשך בעמ' 2).

4.             המנוח, כבן 49 במותו, התגייס למשטרה בתאריך 29.1.82. בתפקידו האחרון שימש כקצין פיקוח באת"ן והיה אחראי בין היתר, על פניות נהגים.

5.             אין מחלוקת שלמנוח ניתנו ציונים טובים מאוד בגיליונות הערכה במהלך שירותו (ראו נספח ג' לנימוקי הערעור).

6.             אין חולק כי משנת 2001 החל המנוח לסבול מכאבים ברגלו ואובחן כסובל מתהליך דלקתי של מעטפת העקב ברגל שמאל. המנוח עבר שני ניתוחים וסבל גם מכאבים בגב (יוער כי תביעתו של המנוח להכרה בנכות בגין כך, נדחתה). בעקבות בעיות רפואיות אלה קיבל המנוח פטורים והקלות שונים: הפחתת שעות, תנאי חדר, פטור ממדים, פטור מהרמת משאות, פטור מפעילות גופנית מאומצת.

7.             ביום 27.9.06, יומיים לפני מותו, נבדק המנוח ע"י רופאת מרחב שרון, שקבעה שהמנוח כשיר לעבוד ללא כל הגבלות, והחליטה לבטל את ההקלות הנ"ל.

8.             לאחר מותו של המנוח, מונה קצין בודק (קבו"ד), כמקובל לפי פקודות המשטרה. הקבו"ד גבה עדויות ממספר שוטרים וערך דו"ח מיום 30.1.07 ( דו"ח הקבו"ד או הדו"ח). הדו"ח, על ההודעות שנגבו, מצוי בתיק הרפואי של המנוח אצל המשיב.

9.             על פי הדו"ח, בשנת 2005 נכנסה לשימוש מערכת מחשוב חדשה בשם "דותן". העבודה עם המערכת יצרה פיגורים רבים בעבודת המדור, שהביאו לתלונות רבות על השירות. המנוח התריע על העיכובים, אך לא נענה. בתאריך 23.7.06 נערכה ביקורת מפקדים שבה עלה נושא הפיגורים ונקבע תאריך יעד בו על המנוח ויחידתו להגיע למצב של אפס פיגורים. תאריך היעד השפיע לרעה על המנוח, וניכר עליו כי העניין גרם לו ללחץ נפשי שהתבטא בשינוי התנהגות קיצוני. המנוח הפך מאדם נחמד ונינוח לאדם המתרגז בקלות ומתפרץ על פקודיו.        
ביומו האחרון לא חש המערער בטוב. המפקדת הציעה לו ללכת הביתה. המנוח סירב בשל עומס עבודה, אך התרצה בהמשך, לאחר שהמפקדת הזכירה לו שהוא תורן מוצ"ש ויוכל לסיים אז את העבודה. טרם לכתו ביקשה ממנו המפקדת לבצע דבר מה, והתגלע ביניהם ויכוח מקצועי. התנהגותו היתה מבולבלת עד כדי כך שחזר למפקדת שלו וביקש ממנה לרשום לו על דף מה שביקשה ממנו, כיוון שעד שהגיע למשרדו, ששכח מה ביקשה. כן הוסיף וציין שאינו חש בטוב.  עוד צוין בדו"ח הקבו"ד כי המנוח סבל מזלזול מצד פקודותיו, שלא הסכימו להשקיע יותר בעבודה לאור המצב, חש תסכול מחוסר הגיבוי של המערכת, והרגיש שהוא ניצב לבדו במערכה.

10.         לטענת המערערת, המנוח היה נתון למצב משתנה של דחק חריג שהלך והתעצם, מאז כניסתה של מערכת "דותן". לחץ זה הלך והתגבר עד שביומו האחרון נראה המנוח עייף ומבולבל. ללחץ בו היה נתון נוספו בטווח של עד 48 שעות אירועים חריגים, שאת חריגותם יש לבחון על רקע הדחק החריג המשתנה, שבו היה נתון מאז הכנסת מערכת "דותן". האירועים החריגים הם ביטול הפטורים וההקלות הרפואיות ביום 27.9.06 (48 שעות טרם מותו) והוויכוח המקצועי עם המפקדת (24 שעות). גורמים אלו הובילו לאוטם שריר הלב  שבו לקה המנוח ועל כן, לפי הטענה, יש לקבל את הערעור.

11.         מנגד טוען המשיב, כי האוטם בו לקה המנוח איננו קשור לשירות והוא נגרם בשל גורמי הסיכון שהיו למנוח, ללא קשר לשירותו המשטרתי. דחק נפשי ממושך אינו מוכר כגורם לאוטם ולא הוכח קיומו של דחק חריג ובסמיכות זמנים, כנדרש, של עד שעתיים לפני אירוע האוטם.

הראיות

12.         מטעם המערערת הוגש תצהירה וכן חוו"ד מומחה, פרופ' שטרסברג. המערערת מסתמכת גם על דו"ח הקבו"ד וההודעות שגבה, שצורפו למסמכי הערעור, ומהווים חלק מתיקו הרפואי של המנוח אצל המשיב.

13.         המשיב הזמין לעדות ללא תצהיר, שלושה מבין השוטרים שמסרו הודעות לקבו"ד: רפ"ק ס. ב. צ. המפקדת של המנוח בעת מותו; השוטר י.י. מפקדו הקודם של המנוח (עד שבועיים לפני מותו); וכן השוטר ב. מ., ששירת עם המנוח והעיד על עצמו שהיה קרוב לו. כן הגיש המשיב חוו"ד מומחה, ד"ר תמרי.

14.         המשיב התנגד לקבילותן של ההודעות האחרות שנגבו ע"י הקבו"ד, משלא הוזמנו עורכיהן על ידי המערערת למתן עדות בפני הועדה. בהמשך לדין ודברים בין ב"כ הצדדים קודם לשמיעת הראיות, החליט המשיב לזמן שלושה עדים מתוך העדים שמסרו הודעה לקבו"ד, שסבר כי יש בעדותם כדי ליתן תמונה מלאה. המשיב מתנגד גם לקבילות דו"ח הקבו"ד. לטענתו, מסקנות הדו"ח מיועדות למשטרה ולא למשיב. עוד חלוקים ביניהם הצדדים בשאלה אם חל במקרה זה היפוך הנטל, לפי סעיף 2ב לחוק.

15.         למרבה הצער, התיק הרפואי הוגש לועדה על ידי המשיב, כשאיננו ממוספר ועל כן, לא תפנה הועדה למספרי המסמכים, כפי שמקובל.