אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעורים על חומרת העונש בעבירות של סחיטה באיומים

ערעורים על חומרת העונש בעבירות של סחיטה באיומים

תאריך פרסום : 28/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
9489-06,9553-06,9577-06
25/10/2007
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. א' פרוקצ'יה
3. ע' ארבל


- נגד -
התובע:
1. פאיז אבו עסא
2. טלאל אבו עסא
3. יונס אבו עסא

הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        לפנינו שלושה ערעורים על חומרת העונש. המערערים - פאיז בן סלימאן (המערער בע"פ 9489/060, להלן: פאיז), אבו עסא טלאל (המערער בע"פ 9553/06, להלן: טלאל) ואבו עסא יונס (המערער בע"פ 9577/06, להלן: יונס) - הם שלושה אחים, שהורשעו, על פי הודאתם, בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בנוסף הורשע האח פאיז בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ואילו האח יונס הורשע בעבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין ובעבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין. 

2.        כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודו המערערים, ייחס לשלושת האחים מסכת סחיטה - באיומים ובאלימות - של בעל חנות בגדים בבאר שבע (להלן: המתלונן). על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, נהגו המערערים פעמים רבות במשך כשנתיים, לקחת מחנותו של המתלונן בגדים בשווי של עשרות אלפי שקלים, וזאת מבלי לשלם כלל או תוך תשלום חלקי בלבד עבורם. המתלונן ביקש מהמערערים כי ישלמו עבור הבגדים שנטלו, אולם הם דחו את דרישתו בהשיבם כי "יהיה בסדר", והמתלונן, שחשש מפניהם, התיר להם לקחת את הבגדים מבלי לשלם את תמורתם. פאיז אף שלח מספר אנשים אחרים לחנותו של המתלונן, והם הודיעו למתלונן כי פאיז הוא ששלחם לקחת בגדים. המתלונן, שחשש מהמערערים, לא התנגד לכך ואפשר להם לקחת בגדים. במועד כלשהו במהלך שנת 2005, כך על פי כתב האישום, צלצל המתלונן לפאיז ודרש לקבל את כספו. פאיז סרב וזמן קצר לאחר מכן הגיע לחנות המתלונן כשהוא אוחז בידו חפץ הנחזה לאקדח, הציג אותו למתלונן, שהיה אותה עת עם לקוחות, אמר לו כי הוא בן מזל שיש עימו אנשים אך זה הסוף שלו ועזב את החנות. כפועל יוצא מכך, עבר המתלונן להתגורר יחד עם בני משפחתו, בבית אביו, ניתק את מכשירי הטלפון ולא יצא מן הבית למשך מספר שבועות. במהלך העדרו של המתלונן מהחנות, הגיעו המערערים לחנותו מספר פעמים, חיפשו אחריו וחיכו להגעתו ליד החנות. באחת הפעמים הגיע טלאל לחנות, אסף בגדים בשווי של 2,000 ש"ח והיה בדרכו לצאת מן החנות. אביו של המתלונן ניסה לחסום את דרכו ודרש ממנו לשלם עבור הבגדים, אולם טלאל סירב, דחף את אבי המתלונן מדרכו, איים לדקור אותו ויצא מן החנות עם הבגדים.

3.        אישום נוסף יוחס בכתב האישום המתוקן לפאיז בלבד. על פי אישום זה, פנה פאיז למתלונן בסמוך לסוף שנת 2005 וטען בפניו כי הוא זה שהביא לסגירתה של חנות בגדים מתחרה, שפעלה בסמוך לחנותו של המתלונן, וכי בשל כך מגיע לו תשלום מן המתלונן. המתלונן סירב לשלם לפאיז, ואולם האחרון חזר ודרש ממנו את הכסף, באופן שעורר את חששו של המתלונן. בעקבות שיחתם זו, הסתגר המתלונן בביתו ולא הלך לעבודה. במהלך השבועיים שלאחר מכן, התקשר פאיז למתלונן פעמים רבות, השאיר לו הודעות בהן חזר ודרש ממנו לקבל את הכסף "המגיע לו" ואף הביע את כעסו על שהמתלונן אינו חוזר אליו. במועד כלשהו אף הגיע פאיז לביתו של המתלונן, שאל אותו מדוע הוא מתחמק ממנו וחזר ודרש את כספו. משסירב המתלונן לשלם לפאיז, דרש ממנו פאיז את הכסף וכן איים עליו שיפגע בו. בעקבות אירועים אלה פנה המתלונן אל בני משפחתו של פאיז וביקש את עזרתם. פניה זו הועילה ופאיז נמנע מלהגיע לחנותו של המתלונן במשך מספר חודשים.  

4.        בכתב האישום המתוקן יוחסו ליונס שני אישומים נוספים. על פי הראשון שבהם, הגיע יונס לחנותו של המתלונן שעה שהאחרון נעדר ממנה ואסף בגדים בשווי של כ-1000 ש"ח בכוונה לקחתם מן החנות. אחד העובדים בחנות, אושרי שמו  (להלן: אושרי) דרש מיונס לשלם עבור הסחורה ואף הסכים לתת לו הנחה, אולם יונס סירב ואמר כי הוא מוכן לשלם 400 ש"ח בלבד. אושרי ואשתו של המתלונן ניסו לחסום את דרכו של יונס, ואולם הוא תקף את אושרי והכה אותו ואף יידה לעברו נעליים שהיו מונחות על דלפק החנות. אנשים שהיו בחנות באותה עת ניסו להרחיק את יונס, אולם הלה שלף אקדח שהיה ברשותו ואושרי ברח מן המקום. המתלונן, ששמע על השתלשלות האירועים, התקשר ליונס וביקש להיפגש עמו. יונס נפגש באותו יום עם המתלונן ועם אושרי, הציג בפניהם את אקדחו ואיים על העובד בכך שאמר לו שמזל שהמתלונן הגיע לפגישה, אחרת הוא לא היה מגיע לביתו. על פי האישום השני, שלח יונס את אחיו הקטין לקחת עבורו בגדים מן החנות של המתלונן. האח הקטין נכנס לחנות המתלונן, התקשר ליונס ומסר את הטלפון למתלונן על מנת שישוחח עימו. יונס דרש מהמתלונן כי ייתן לאחיו בגדים עבורו ללא תשלום, אך המתלונן סירב לעשות כן. יונס ביקש לדבר עם אושרי, דרש ממנו כי ימסור בגדים לאחיו, ואיים עליו כי אם לא יעשה כן יפגע בו לרעה. בסופו של דבר סירב המתלונן לאפשר את דרישתו של יונס, ויחד אם אושרי הוציאו השניים את אחיו של יונס מהחנות.  

5.        המערערים ואחיהם הודו כאמור בעובדות כתב האישום המתוקן, ובהסתמך על הודאתם, הרשיעם בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי) בעבירות שיוחסו להם. בבואו לגזור את עונשם שקל בית המשפט את חומרת מעשיהם של המערערים אל מול נסיבותיהם האישיות, תוך שהוא מביא בחשבון את עברם הפלילי. בית המשפט גזר על פאיז מאסר בפועל לחמש שנים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים. בנוסף חוייב פאיז לפצות את המתלונן בסך של 15,000 ש"ח וכן הוטל עליו קנס כספי בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט השית על טלאל מאסר בפועל ל- 3.5 שנים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. כן קבע בית המשפט כי טלאל יפצה את המתלונן בסך של 15,000 ש"ח. על יונס גזר בית המשפט מאסר בפועל בן חמש שנים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, קנס כספי בסך 5,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו וכן חייבו לפצות את המתלונן בסך של 15,000 ש"ח. המערערים אינם משלימים עם העונשים שהושתו עליהם ומכאן ערעוריהם שלפנינו.

6.        פאיז טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי המחיר בעונשו יתר על המידה, כשגזר עליו חמש שנות מאסר בפועל. פאיז מדגיש כי הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט קמא. כן טוען הוא כי בהודייתו טמון אלמנט של הבעת חרטה. המערער מלין על כך שבית המשפט לא התייחס בגזר דינו לשיקולי שיקומו. הוא מציין לעניין זה כי הוא נשוי ואב לחמישה ילדים וכי אשתו צפויה ללדת את ילדם השישי; כי מגיליון הרשעותיו עולה כי הוא אינו מעורב בפלילים משנת 1999; כי הוא הביא מטעמו בעל קונדיטוריה שהעיד כי הוא מעוניין להעסיקו ולסייע בכך בשיקומו וכי אף קצינת המבחן המליצה להביא בחשבון את החרטה שהביע כשיקול לקולא בגזירת עונשו. 

7.        אף טלאל סבור כי בית המשפט קמא החמיר בעונשו יתר על המידה, כשגזר עליו שלוש שנות מאסר ומחצה. טלאל סבור כי בית המשפט לא נתן משקל של ממש לשיקולי שיקומו ולעובדה שהביע חרטה על המעשים שביצע. כן טוען הוא כי קיימות בעניינו נסיבות מקלות. על אלה הוא מונה את העובדה שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט; את חלקו המינורי בעבירות המיוחסות לו; את מעצרו בן ארבעת החודשים; את העובדה כי העבירות אותן ביצע בעבר אינן חמורות, לשיטתו; את גילו הצעיר (בן 23 שנים); היותו נשוי ואב לילדה בת ששה חודשים וכן את רצונו לקחת חלק נורמטיבי בחברה ולפרנס את משפחתו.

8.        יונס טוען בערעורו כי עונש המאסר בן חמש השנים שהוטל עליו חורג מרמת הענישה הראויה והמקובלת. הוא סבור כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה  שבפועל לא הופעלה כל אלימות פיזית כנגד המתלונן, וכי אף העובדה שהוא האח הקטן מבין שלושת המערערים ושהיה קטין בעת התרחשות חלק מן האירועים לא הובאה בחשבון. יונס מציין גם כי ביום בו גזר עליו בית המשפט את עונש המאסר בתיק הנדון, גזר עליו אותו מותב, בתיק אחר, עונש מאסר בן 28 חודשים לריצוי בפועל באופן מצטבר. התוצאה היא, כך טוען יונס, שהוטל עליו עונש מאסר של כשבע וחצי שנים, בהיותו בן 19 שנים בלבד וכשזה לו מאסרו הראשון. לאור האמור מבקש יונס כי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו יופחת בצורה משמעותית.     

9.        לאחר ששקלתי את טענות המערערים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בעונשים שהשית עליהם בית המשפט המחוזי. בית המשפט ציין במסגרת גזר דינו כי: "המעשים בהם הודו הנאשמים [המערערים שלפנינו] הינם מן החמורים שחברה מתוקנת ומתורבתת יכולה לשאת. התופעה העבריינית בה פרזיטים מבקשים לחיות מעמל כפיהם של אחרים בדרך של סחיטה באיומים, הינה תופעה חמורה ובזויה המעוררת שאט נפש, אותה יש לשרש בדרך של השתת עונשים מרתיעים. התופעה בה נסחטים בעלי עסקים באיומים היא למרבה הצער תופעה נפוצה ורק לעיתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לעזרת רשויות החוק. כאשר זה אוזר אומץ, כפי שקרה כאן, ובוחר להתלונן, חייב בית המשפט להשית ענישה מחמירה אשר תוציא מסר ברור הן למתלוננים, אשר תחוזקנה ידיהם לבוא ולהתלונן, והן לכלל הציבור כי בעבירות שכאלה יושתו עונשים כבדים כדי להפגין ולקדם את שאט הנפש אותה מגלה חברה מתוקנת כלפי עבירה זו". ואכן, ענישה מחמירה מתחייבת נוכח הפרשה הקשה שנחשפה בפנינו. המערערים סחטו את המתלונן פעמים רבות ובמשך תקופה ארוכה. הם הטילו את חיתתם על המתלונן, עד כי הוא נאלץ לעבור עם בני משפחתו אל בית אביו, שם הסתגר במשך מספר שבועות. פאיז ויונס אף לא היססו להשתמש בכלי נשק או במה שנחזה ככלי נשק, על מנת להפיל את מוראם על המתלונן ועל עובדיו. בהתחשב בכל אלה, אין אני סבור כלל כי העונשים שהוטלו על המערערים - שלוש שנות מאסר ומחצה על טלאל וחמש שנות מאסר על פאיז ועל יונס - נוטים לחומרה. היפוכם של דברים הוא הנכון. דווקא בגלל הקושי המובנה שבחשיפת עבירות הסחיטה, יש להטיל על העבריינים עונשי מאסר משמעותיים, שיהיה בהם כדי להרתיעם מחד, ומנגד, לעודד את קורבנות העבירה לשתף פעולה עם המשטרה, בלא שיחששו שהעבריינים ישתחררו בתוך פרק זמן קצר וישובו אליהם על מנת להיפרע מהם.

10.      בחינת טענותיהם הספציפיות של כל אחד מן המערערים אינה משנה ממסקנתי האמורה. פאיז לקח אמנם אחריות על מעשיו ואף ציין כי הוא חש אשם בשל מעורבותם של אחיו, הצעירים ממנו, בעבירה. יחד אם זאת, אין להתעלם מכך שפאיז היה דומיננטי ביותר בשרשרת אירועי הסחיטה המתוארת, הטיל את חיתתו על המתלונן, שלח אנשים מטעמו לקחת מן המתלונן בגדים ואף איים על המתלונן בחפץ הנחזה לאקדח. בנוסף יוחס לפאיז, כאמור, אישום נוסף, לפיו הפעיל הוא על המתלונן מסכת סחיטה ואיומים נפרדת, במסגרתה דרש הוא ממנו תשלום בגין סגירת חנות הבגדים המתחרה. פאיז מדגיש בערעורו את שיקולי שיקומו, ואולם, בהתחשב במעשים החמורים המיוחסים לו, סבורני כי העונש שנגזר עליו נוטה לקולא ומכל מקום, מביא בחשבון שיקולים אלה ואין לשנות ממנו.

           טלאל מבקש להיבנות מן העובדה כי חלקו במעשי העבירה מינורי יחסית לאחיו. טענה זו אין לקבל. חומרתן של עבירות הסחיטה שביצעו האחים נובעת, בין השאר, מן העובדה שפעלו שלושתם בצוותא חדה, כחבורה, ובדרך זו עלה בידם להטיל את חיתתם על המתלונן ועל עובדיו. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את חלקו של כל אחד מן האחים, והקל בעונשו של טלאל לעומת אחיו, אולם בכך אין כדי להפחית מחומרת המעשים המיוחסים לו, בהיותו חלק מן החבורה.

           אשר ליונס - בהתחשב בעבירות שביצע בעובדה שלא היסס להשתמש בנשק חם על מנת לאיים על המתלונן ועל אושרי, עובדו, ובשים לב לחוות דעתה השלילית של קצינת המבחן בעניינו - לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בעונש שנגזר עליו.

           בסיכומם של דברים הייתי מציע, אפוא, לחברי לדחות את הערעור.

                                                                        המשנה-לנשיאה

השופטת א' פרוקצ'יה:

           אני מסכימה.

                                                                                      ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ