פסק דין
1.אין מחלוקת כי עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 28.2.10 בין רכב התובעת (להלן – הרכב) לבין רכב נתבעים 2 ו-3, אשר בוטח על ידי נתבעת 3, נגרמו לרכב נזקים שהנתבעים חייבים לפצות את התובעת בגינם.
2.עוד אין מחלוקת, כי נתבעת 3 שילמה לתובעת סך כולל של 21,289 ₪. התביעה דנא עניינה בהפרשים בסך 2,255 ₪ שבין דרישת התובעת לפיצוי, לבין הסכום ששילמה לה נתבעת 3.
3.טענות התובעת – לה אפשרתי, לבקשתה, להיות מיוצגת לפניי על ידי בעלה – הן שלוש:
(א)תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת נעשה באיחור של 15 יום (ר' בפרוטוקול, עמ' 3 שורה 14).
(ב)נתבעת 3 שילמה לתובעת, בגין שכר טרחת השמאי, סך של 760 ₪ בלבד, בעוד שהתובעת שילמה בפועל לשמאי סך של 1,485 ₪.
(ג)נתבעת 3 שילמה לתובעת, בגין ירידת ערך הרכב, סך של 2,040 ₪ בלבד, בעוד שמאי התובעת קבע כי ירידת הערך הינה בשיעור של 3,570 ₪.
4.במסגרת הדיון, שנערך לפניי היום, העידו השמאים מטעם הצדדים וכן נציגי הצדדים. ייאמר מיד כי אין לקבל את טענות התובעת בדבר איחור בתשלום, שכן עסקינן במקרה שבו התובעת חלקה על שיעור ירידת הערך, אשר נקבע על ידי שמאי התובעת, ולכן האיחור בתשלום – שבכל מקרה אינו קיצוני – היה במסגרת הסביר.
5.בחוות דעת שמאי התובעת מצוין כי ירידת הערך הינה בשיעור של 3.5%, אך לא ניתן לדבר הסבר ממשי כלשהו, למעט אמירה כי מדובר ברכב חדש וצביעה לא מקורית.
6.במהלך עדותו טען שמאי התובעת כי לצורך קביעה זו לקח את בסיס המינימום המקובל, כאשר רכב פגוע נמכר על ידי היבואן, שהוא בין 3.5% עד 5%. ואולם, לא ניתן הסבר מדוע הסבר זה אינו מופיע בחוות הדעת ומדוע זהו השיקול הנכון. זאת ועוד, על פי עדותו בדק שמאי התובעת את הרכב – בפעם השלישית – לפני תום התיקון, ועל כן קביעת ירידת הערך בחוות דעתו נעשתה בטרם תוקן הרכב.
7.שמאי הנתבעים, מצידו, הגיש חוות דעת מפורטת לעניין ירידת הערך, שבה הסביר כי קבע את ירידת הערך בין השאר לפי איכות התיקון והצבע שבוצעו ברכב, וכן לקח בחשבון את העובדה שכל חלקי הרכב הוחלפו בחדשים.
8.שמאי הנתבעים הסביר עוד, כי עסקינן בתאונה בה הפגיעה היתה רובה ככולה בחלקים שהוחלפו בחדשים. אמנם היתה גם פגיעה בפח, אך מדובר בפגיעה קלה ובלתי משמעותית, ולכן ירידת הערך היא מינימאלית.
9.העולה מן המקובץ הוא כי חוות דעת שמאי הנתבעים עדיפה על חוות דעת שמאי התובעת. יחד עם זאת, לנוכח העובדה ששמאי הנתבעים הודה, בהגינותו, כי ירידת הערך שנקבעה אינה משקפת את ערך הרכב בשוק המכוניות המשומשות, ולנוכח העובדה כי מדובר ברכב שהיה הלכה למעשה חדש לחלוטין עובר לתאונה, אני קובע את ירידת הערך לפי מיצוע עמדות הצדדים באופן שבגין ראש נזק זה ישלמו הנתבעים לתובעת סך נוסף של 765 ₪.
10.כאמור, נתבעת 3 גם קיזזה משכר טרחת שמאי התובעת. בעניין זה הפליגו הצדדים בהבאת אסמכתאות, זה בכה וזה בכה, אך אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי שכר טרחת השמאי צריך להיות בגדר הסביר בהתחשב במכלול נסיבות העניין לרבות שיעור הנזק.
11.והנה, במקרה דנא, שכר טרחת שמאי התובעת חורג מהמקובל בכגון דא, כאשר לא ניתן לדבר הסבר של ממש. במכתב ששלח שמאי התובעת לתובעת, והוגש לבית המשפט, נטען כי הדבר נעשה עקב חישוב שעות, אך משום מה חישוב השעות מוביל לסכום שהינו גבוה מהסכום ששולם בפועל ובכך יש כדי לעורר תמיהה. בנסיבות אלה, ובהתחשב בטיעוני הצדדים, הנתבעים ישלמו לתובעים בגין חוות דעת שמאי התובעת סכום נוסף של 300 ₪ בלבד.
12.אשר על כן אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ופוסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: 1,065 ₪ בגין ההפרשים הנתבעים, 300 ₪ (שכר טרחת השמאי בגין עדותו לפניי היום), וכן 400 ₪ הוצאות משפט.
כמו כן, הנתבעים ישלמו את שכר טרחת השמאי מטעמם, בסך 300 ₪, ישירות לשמאי זה.
התשלומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.