לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, כפי שהושת על המבקש בגזר הדין שניתן כנגדו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (כב' הש' ר' רז), במסגרת תת"ע 1775-01-16.
רקע וטענות הצדדים
1. המבקש הורשע, בהעדר התייצבות, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. על המבקש נגזרו 10 חודשי פסילה בפועל, הפעלה חופפת של 3 חודשי פסילה על תנאי, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס בסכום של 2,000 ₪.
2. המבקש טוען כי לא התייצב לדיון, תוך הבהרה כי מועד הדיון נדחה לבקשת בא-כוחו הקודם, שלא עדכן אותו על המועד הנדחה ולא התייצב אליו בעצמו. בנוסף, כפר המבקש בעבירה המיוחסת לו וטען כי ישב ברכב, לא נהג בו ומפתחות הרכב כלל לא היו בו או בידיו. המבקש הניח נימוקים אלו לפני בית המשפט קמא בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. הבקשה נדחתה ונקבע כי היעדר התייצבותו ללא הצדק נחשב כהודיה בעובדות כתב האישום וכי כפירתו אינה מהווה עילה לביטול פסק הדין, או מעוררת חשש לעיוות דין.
לשיטת המבקש, היה על בית המשפט קמא לבחון את קיומה של ההגנה לכאורה והמספקת שהעלה בבקשתו וייגרם לו עיוות דין ככל שלא יינתן לו יומו בבית המשפט.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין מקום לחרוג מהכלל לפיו יש להתחיל לרצות באופן מידי עונש מסוג זה שהושת על המבקש. המשיבה סבורה כי סיכויי הערעור קלושים ומדגישה כי פגיעת עונש הפסילה במבקש נמוכה בהרבה מעונש של מאסר בפועל וכן כי תקופת הפסילה שומטת את הטענה כי אם לא יעוכב העונש יסוכל הדיון בערעור. המשיבה מפנה לעברו התעבורתי של המבקש, הנוהג משנת 1999 תוך שצבר לחובתו 23 הרשעות קודמות, מהן דומות והושת עליו עונש פסילה על תנאי.
4. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, המבקש חזר על טענותיו והדגיש כי לא נבחנו נימוקי הבקשה לביטול פסק הדין ואין די בקביעה כי כפירה בעובדות האישום אינה מהווה עילה לביטול פסק הדין. המבקש הפנה לתלונה שהגיש ללשכת עורכי הדין כנגד בא-כוחו הקודם על שלא הביא לידיעתו את מועד הדיון הנדחה. המשיבה שבה וטענה כי אין בנימוקי המבקש כדי להטות את הכף לעבר עיכוב הביצוע המבוקש ובתימוכין באסמכתה, שבה והדגישה את נקודת האיזון הנוטה באופן משמעותי לריצוי העונש באופן מידי. המשיבה הוסיפה וטענה כי היה על המבקש לברר את מועד הדיון בעצמו ולא להשליך יהבו על בא-כוחו כשלשיטתה, חזקה עליו שידע על מועד הדיון. המשיבה הבהירה כי יש לזקוף לחובת המבקש את מחדלו מלפרט מי נהג ברכב במועד האירוע ופרטה את עברו התעבורתי..
דיון והכרעה
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והתרשמתי ממכלול נסיבותיו הייחודיות של העניין, לכאורה, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה ולסטות מההעדפה שברגיל את האינטרס הציבורי המשתקף באכיפה מידית של עונש הפסילה.