מדינת ישראל נ' א'

השופט מ' בר-עם:

פתח דבר:

1. לפנינו ערעור המאשימה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ') בת"פ 51513-06-15, מיום 4.2.2016, לפיו הורשע המשיב על-פי הודאתו בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק, או חוק העונשין). הודאתו של המשיב ניתנה במסגרת הסכמה בין הצדדים, לפיה יודה ויישלח לשירות המבחן. לא נעשה תיקון בכתב-האישום ולא הייתה הסכמה לעניין העונש. בית-משפט קמא גזר על המשיב ארבעה ימי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, כך שהמשיב לא נדרש לשאת עונש מאסר נוסף, מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירת אלימות כלפי בת זוג, וכן קנס כספי בסך 1,500 ₪.

עיקרי עובדות כתב-האישום:

2.בתמצית, על-פי המתואר בעובדות כתב-האישום העומדות ביסוד גזר-הדין, ביום 20.6.2015 התקיימה שיחת טלפון בין המשיב לבין המתלוננת, עמה היה בקשר רומנטי במשך חצי שנה ואשר התגוררו יחד משך שבוע ימים תחת אותה קורת גג. במהלך דין ודברים בשיחת הטלפון, איים המשיב על המתלוננת כי "יפוצץ לה את הפנים, ישבור לה את השיניים ויחפשו את חלקי גופה בכל ירושלים". כמו כן, איים על המתלוננת כי יגיע לבית אחותה ויעשה כך גם לה. כעבור מספר ימים, בביתם של בני הזוג ועל-רקע ויכוח ביניהם, איים המשיב פעם נוספת על המתלוננת באומרו כי "יהרוג אותה ויטפל בה, היא לא תחזור הביתה והוא ימרר לה את החיים".

תסקיר שירות המבחן:

3.כאמור, המשיב הורשע על-פי הודאתו, לאחריו הורה בית-המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של המערער, שיבחן את מצבו המשפחתי, הכלכלי והבריאותי.

4.כעולה מתסקיר שירות המבחן, מעורב המשיב בפלילים עוד מגיל צעיר. אשר לעבירות נשוא כתב-האישום צוין, כי המשיב נטל אמנם אחריות אך צמצם מחומרתה, והשליך על המתלוננת את הסיבה לביצוע העבירה. עוד צוין, כי המשיב התבקש לעבור בדיקות שתן לגילוי שרידי סם אך לא ביצע את הבדיקות וכן מתוארים ניסיונות להשיגו על-מנת לתאם את הבדיקה בסמוך למקום מגוריו, כאשר שירות המבחן התרשם כי המערער מתחמק מכך. בצד זאת צוין, כי למרות תנאי חייו הקשים, הצליח המשיב לגייס כוחות, סיים 12 שנות לימוד ואף התגייס לצה"ל. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי המשיב מנסה לגייס כוחות לתפקוד תקין, ולתקופות מצליח לעבוד ולפרנס את עצמו. אלו מהווים גורמי סיכוי לשיקום ולהימנעות מהתנהגות עבריינית.

5.במישור ההמלצה צוין, כי המשיב הביע נכונות לבצע שירות לתועלת הציבור ולהשתתף בטיפול, אולם לא נמצא מתאים לכך ועל-כן נמנע מהמלצה לשלבו בקבוצה טיפולית בשירות המבחן. עם זאת, סבר שירות המבחן כי עונש מאסר מותנה וכן קנס יהוו עונש מרתיע ומציב גבולות.

טענות הצדדים בבית-משפט קמא:

6.במסגרת הטיעונים לעונש בבית-משפט קמא, טענה המערערת כי האיומים אותם השמיע המשיב הִנם חמורים, בהיותם מפורטים לפרטי פרטים וכוללים גם איומים על אחות המתלוננת. עוד התייחסה המערערת בהרחבה לתסקיר שירות המבחן, ליחסו של המשיב המצמצם מאחריותו, להתחמקותו ממסירת בדיקות שתן ולהעדר המלצה טיפולית. עם זאת, סברה המערערת כי עמדת שירות המבחן בעניין העונש הראוי מקלה יתר על המידה נוכח התרשמותו שהמשיב אינו משתף פעולה ואינו מתאים לשירות לתועלת הציבור, זאת בשים לעברו הפלילי של המשיב, הכולל ריצוי מאסרים בפועל.

7.לטענת המערערת, מתחם הענישה לאישום הראשון נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל; מתחם הענישה לאישום השני נע בין מאסר קצר אשר יכול שירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר. נוכח האמור, טענה המערערת כי יש להטיל על המשיב עונש שלא יפחת משִשה חודשי מאסר בפועל.