עפ"ג 36501-08-14 אנג'ל נ' מדינת ישראל

1.לאחר שמיעת ראיות הורשע המערער בבית משפט קמא בשתי עבירות: איומים, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין וכן תקיפת עובד ציבור בתפקיד, עבירה על סעיף 382א(א) לחוק.

בית משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, פיצוי למתלונן בתיק זה בסך 3,500 ₪, קנס בסך 1,500 ₪ וכן מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת אלימות, לרבות עבירת איומים.

הערעור שבפנינו נסוב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

2.אלה העובדות הרלוונטיות:

המתלונן שימש כמאבטח או סייר בטחון בבית החולים וולפסון בחולון. בתאריך 25.7.10 פנה המתלונן למערער שהיה במקום ברכבו והבהיר לו את חובתו לשלם עבור כך שחנה בחניון בית החולים. המערער סירב לשלם, על-פי האמור בכתב האישום וכפי שנקבע כממצא בדיעבד על-ידי בית משפט קמא, איים על המתלונן ועל מאבטחים נוספים בכך שאמר למתלונן: "אני אראה לכם מה זה. אני אטפל בכם. לא רואה אף אחד מכם ממטר" וביטויים דומים. המתלונן נעמד לפני רכבו של המערער ודרש ממנו להמתין עד בוא המשטרה. בתגובה ולאחר שהשמיע כלפיו מילים נוספות שיש בהם משום ניבול פה, הניע המערער את רכבו נסע קדימה תוך שגלגל הרכב עולה על רגלו של המתלונן וכנף הרכב פוגע בברכו הימנית. המתלונן צעק למערער כי הוא דורס אותו אלא שצעקה זו הועילה רק לכך שהמערער נסע שוב לכיוון המתלונן ופגע בברכו. המתלונן נאחז בדלת ימין קדמית של הרכב, נחבט בידו ועזב את הרכב. המערער נמלט מהמקום מבלי לשלם עבור החניה. למתלונן, כך על-פי הנטען, נגרמו כאבים והוא נזקק לטיפול רפואי.

3.עיקר ממצאיו של בית משפט קמא הם בתחום המהימנות. בית המשפט שמע את המתלונן, ושמע גם את המערער. הראיה האובייקטיבית שהיתה בפני בית משפט קמא מצויה בדיסק שהנציח את האירוע וראיה זו שימשה נדבך מרכזי בהכרעתו של בית משפט קמא. עוד היו בפני בית משפט קמא תעודה רפואית, תמונות של המתלונן שצולמו ביום האירוע וראיות נוספות שאיננו רואים להתעכב עליהן.

בית משפט קמא קיבל את דבריו של המתלונן ולאחר שצפה בדיסק שכאמור מנציח את האירוע, קבע כי הדברים אירעו כפי שהמתלונן טען להם. בלשונו של בית משפט קמא: "הרכב עומד ביציאה בסמוך לבוטקה... לאחר חילופי דברים בין המתלונן לנהג הרכב... מורם המחסום, הרכב נוסע קדימה ועוצר בצד שמאל... הנאשם נכנס לרכב חוזר, המתלונן נעמד לפניו, הנאשם נוסע קדימה עם הרכב ופוגע במתלונן, חוזר אחורה ושוב נוסע קדימה ופוגע בו. בהמשך המתלונן נתלה על דלת הימנית של רכב הנאשם והנאשם ממשיך לנסוע. המתלונן עוזב את הרכב והולך לכיוון הבוטקה כשלא נצפה שהמתלונן מתקשה ללכת" (עמ' 40 בין השורות 14 עד 23).

באשר לפערי הגרסאות בין המתלונן למערער קבע בית משפט חד משמעית, כי הוא מעדיף את גרסת המתלונן כאשר העדפתו מנומקת ואיננו רואים לחזור על הדברים.

4.קביעה נוספת של בית משפט קמא עניינה בחוקיות העיכוב. אליבא דבית משפט קמא לא הובאו בפניו ראיות כי הוראת סעיף 39 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) מולאו, לפיכך לא הוכח שהיתה למתלונן סמכות כדין לעכב את המתלונן. עוד ובהמשך קבעה כב' השופטת קמא, כי גם אם היתה למתלונן סמכות לעכב את המערער, הנה משלא הזדהה בפני המערער הוא לא פעל בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק המעצרים ולפיכך העיכוב אינו חוקי. משכך, קמה למערער הסמכות להתנגד לעיכוב הלא חוקי. יחד עם זאת, המערער בהתנגדותו לעיכוב: "עשה יותר ממה שהיה ראוי לעשות באורח סביר בנסיבות המקרה על-מנת להשתחרר מהעיכוב הלא חוקי". לפיכך, כאמור, הורשע בעבירה שמיוחסת לו.

באשר לאיומים, בית משפט קמא קבע כי הוא מעדיף את גרסת המתלונן, ועל בסיס גרסה זו נקבע כי המערער אמר את הדברים שיוחסו לו בכתב האישום. דברים אלה מהווים איומים על-פי מבחן אובייקטיבי ועל כן הורשע המערער בעבירה זו.

הערעור: