עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים פליליים
|
9774-09-15
24/02/2016
|
בפני השופטת:
טלי חיימוביץ 24.2.16
|
- נגד - |
המערערת::
ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביבבאמצעות עו"ד אתי לוי
|
המשיבים::
1. לוינסקי 69 בע"מ 2. אורלי נובל 3. אליאס נובל 4. אברהם נובל 5. יעקב מגרפטה
עו"ד אהוד פורת
|
פסק - דין |
ערעור המדינה על קולת העונש, בגזר דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כב' השופט א. ברקאי) מיום 19.7.15 בתיק 01/14/0003944.
המשיבים (חברה בע"מ ומנהליה הפעילים) הורשעו, על פי הודאתם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של שימוש חורג, לפי סעיפים 145, 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ותקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, בכך שעשו שימוש בנכס המשתרע על שלוש קומות, ו- 694 מ"ר, לצורך 27 יחידות דיור, בניגוד להיתר, המייעד אותו לשימוש כבנק ומשרדי בנק. השימוש נעשה, כאמור בכתב האישום המתוקן, החל מיום 8.11.12 בקומה א' והחל מיום 18.6.13 בקומות ב' ו-ג'.
על המשיבים נגזרו קנסות כספיים (משיבה 1 – 50,000 ₪, ומשיבים 2 –5 - 25,000 ₪ כל אחד), והם חוייבו בתשלום כפל אגרה בסך 9,083 ₪ כל אחד.
בית המשפט קמא שקל בגזר הדין, לחומרה, את העובדה שמדובר בשימוש חורג נרחב ב-27 יחידת דיור. לקולא שקל את הפנמתה המיידית של העבירה על ידי המשיבים, שבאה לידי ביטוי בהודיה מהירה בעובדות כתב האישום, הפסקת השימוש החורג בסמוך לינואר 2015 וביצוע עבודות לצורך התאמת הנכס להיתר.
בית המשפט קמא ראה בחודש ינואר 2015 את המועד הקובע להפסקת השימוש החורג, ולא בחודש יולי 2015, כטענת המערערת, שכן בינואר השלימו הנאשמים "כמעט לגמרי" את התאמת המבנה להיתר. על כן חושבה תקופת השימוש החורג כדלקמן:
קומה א', 79 מ"ר – 26 חודשים.
קומה ב' + קומה ג', 327 מ"ר ו-288 מ"ר בהתאמה – 17 חודשים.
הודגש, כי המשיבים לא הואשמו בבניה בניגוד להיתר ולכן לא ניתן להענישם בשל כך.
המערערת עתרה לקנס כאמור, מיום הכרעת הדין (1/15), עד למועד הביקורת לפני האחרונה, שנערכה בחודש יוני 2015. נקבע, כי אין מקום לחייב את המשיבים בקנס יומי ממועד הכרעת הדין היות והשימוש החורג נפסק אף הוא בינואר 2015.
כן שקל בית המשפט קמא לקולא, את הקושי הכספי שמקורו בכך שהנכס עומד ריק, והעובדה שהמשיבים פעלו הן לתיקון הליקויים המופיעים בכתב האישום והן ליקויים בהם לא הואשמו.
בית המשפט קמא התייחס לטענת המערערת, לפיה המשיבים הורשעו בעבירה לפי סעיף 204(א), ולכן יש להשית עליהם את הקנס הקבוע בסעיף זה (75,300 ₪ לנאשם יחיד ו-150,600 ₪ לנאשם שהוא חברה), וקבע, כי המשיבים הורשעו בשימוש חורג בנכס, ולא בבנייה עצמה. קנה המידה לחישוב הקנס יהיה לכן, בהתאם לסעיף 204(ב) לחוק.
מתחם העונש ההולם ביחס למשיבה 1 (התאגיד) הועמד על 50,000-40,000 ₪, וביחס למשיבים 2-5 – 25,000-20,000 ₪. נקבע, כי אין מקום לחרוג לקולא או לחומרא מהמתחמים.
הערעור
המערערת מבקשת להחמיר בעונשם של המשיבים, לגזור עליהם קנס יומי, לבטל את התשלומים הרבים ומועד כניסתם המאוחר לתוקף, ולהטיל על משיבים 5-2 מאסר חלף הקנס.ב"כ המערערת מעלה טענות כדלקמן: