עפ"א
בית המשפט המחוזי
|
67115-12-14
12/02/2015
|
בפני השופטת:
נגה אהד
|
| - נגד - |
המערער:
שמחה ראובן פינקל
עו"ד גדעון בן אור
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד חן עמידור
|
| החלטה |
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שנתן בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת הבכירה עיריה מרדכי) בתיק צ"א 51249-11-12, מיום 17.12.14.
עניינו של פסק הדין הוא בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, שהגישה המשיבה נגד המבקש כאן, לאחר שלא קיים צו שהוצא נגדו בפסק דין משנת 2007 (ת.פ. 1903/03, מיום 28.1.2007, מאת כבוד השופט צ. הרטל).
העובדות
1.המבקש הוא בעל הזכויות במקרקעין נשוא בקשה זו. במסגרת ת.פ. 1903/03 הואשם המבקש, בעל הזכויות ו- 7 אחרים אשר השתמשו במקרקעין ברשותו, בשימוש במקרקעין בסטייה מהיתר, כאשר עשו בה שימוש מסחרי, שעה שיעודה הוא ייעוד חקלאי.
בפסק הדין שניתן ב 1903/03 ביום 28.1.2007 הורשע המבקש ו- 7 האחרים, במסגרת עסקת טיעון. עונשם נגזר לקנס וניתן צו הפסקת שימוש חורג במקרקעין.
ואולם, מביקורת שנערכה במקרקעין בשנים 2009 ו- 2012 עולה כי המבקש כאן ואחרים, אשר אין מחלוקת כי לא היו נאשמים בהליך הקודם (ת.פ. 1903/03), מפירים את הצו שניתן כנגד המבקש, והמקרקעין ממשיכים לשמש למטרות תעשייה ומסחר, בניגוד לצו איסור השימוש החורג.
נוכח כך הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, צופה פני עתיד, שמטרתה למנוע שימוש חורג עתידי במקרקעין.
פסק הדין בבית משפט קמא
2.בית משפט קמא פסק כי אין כל פסול בהליך בו בחרה המשיבה נגד המבקש, קרי, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט להבדיל מהגשת כתב אישום חדש בגין שימוש חורג במקרקעין.
כמו כן דחה בית משפט קמא את טענת המבקש לפיה הפסיק את השימוש החורג, בהתאם לצו הפסקת השימוש שניתן בע"פ 1903/03, במועד שקבע בית המשפט, ובכך, למעשה, הצו קוים. בית המשפט קמא דחה את טענות המבקש כאילו המשתמשים הנוכחיים במקרקעין אינם המשתמשים נגדם ניתן צו הפסקת השימוש, ואף המבנים הקיימים אינם המבנים נגדם ניתן הצו, משום שהמבנים הקודמים נהרסו, וזאת לאחר שקבע כי את צו הפסקת השימוש יש לפרש, חד משמעית, כאוסר להמשיך ולהשתמש במקרקעין בניגוד לייעודם. עוד קבע בית משפט קמא כי ניסיון המבקש להישען על זהות המשתמשים או זהות המבנים הוא ניסיון התחכמות מקומם.
נוכח כךנעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה והורה למבקש לשלם סך של 2500 ₪ לאוצר המדינה בגין כל יום בו ימשיך ויפר את צו הפסקת השימוש החורג.
הבקשה לעיכוב ביצוע
3.לצד הערעור שהגיש המבקש נגד פסק הדין של בית משפט קמא, הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין והסנקציה הכספית בגין כל יום בו נעשה שימוש חורג במקרקעין. עיקר טענות המבקש נשענות על סברתו כי בית המשפט קמא שגה בפירוש צו הפסקת השימוש. לגישתו, אין לפרש את צו הפסקת השימוש כצו נגד כולי עלמא, אלא כצו נגד הנאשמים בפסק הדין בע"פ 1903/03, ונגדם בלבד. עוד נטען כי הנאשמים בע"פ 1903/03 פונו מהמקרקעין זה מכבר, ולא נעשה במקרקעין אותו השימוש שנעשה בהם במסגרת כתב האישום בע"פ 1903/03.
מוסיף המבקש וטוען כי בדיון בבקשה במסגרת הפקודה לביזיון בית המשפט, יש לפרש את פסק הדין או הצו הנדון בצמצום ולא בדרך מרחיבה, וודאי לא כשעסקינן בפסק דין בתיק פלילי. גם נוכח טענה זו הסיק כי לא היה מקום לפרש את הצו כאילו חל נגד כל משתמש עתידי. בטענות אלה, יש לגישת המבקש, כדי להראות על סיכוייו הגבוהים של הערעור.
לצד אלה נטען כי הנזק אשר ייגרם למבקש, שגילו 89 שנים והוא אינו בקו הבריאות, אם לא תעוכב ההחלטה, עולה עשרות מונים על הנזק שייגרם למשיבה אם תעוכב ההחלטה, שכן השתת קנס יומי בסך 2500 ₪, היא סנקציה מרחיקת לכת.
4.המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא.
הכרעה