עפ"א 58608-12-14 חורה גז בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה ערד ואח'

לפניי ערעור על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע בבב"נ 60244-01-14 (כב' השופטים י.דנינו וא. ברסלר-גונן), שעניינן צו הפסקה שיפוטי, לגבי עבודות שביצעה המערערת להתקנת מיכלי גז עבור המשיבים 2-3 בבניין מגוריהם שברחוב הקנאים 25 בערד (להלן- הבניין).

העובדות וההליכים בבית המשפט קמא

המערערת היא חברה לאספקת גז (גפ"מ), בעלת רשיון ספק גז ממשרד התשתיות הלאומיות.

המשיבים 2-3 (להלן- הדיירים) מתגוררים בדירה מס' 19 בבניין, שהינו בית משותף. הבניין נבנה לפי היתר בניה משנת 1975, שבמסגרתו נכללו בין היתר צנרת המובילה לבניין גז ממערכת גז עירוני לאספקת גז טבעי, וצנרת להובלת הגז בתוך הבניין, העוברת במחסן משותף בבניין, בו הותקנו מוני הגז והמים (להלן- המחסן).

הדיירים, אשר ביקשו להתנתק ממערכת אספקת הגז העירונית, ולצרוך גז באופן עצמאי, פנו למערערת, אשר הציבה עבורם במחסן מיכלי גז ניידים, במשקל 48 ק"ג כל אחד, אותם חיברה לצנרת הקיימת בבניין, המובילה את הגז לדירות.

ביום 29.1.14 הגישה המשיבה 1 בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן- החוק), בה עתרה להורות על הסרת מיכלי הגז ועל הפסקת השימוש בהם. באותו יום ניתנה החלטה ע"י כב' השופט י.דנינו, במסגרתה הורה, במעמד צד אחד, לדיירים ולמערערת לסלק את בלוני הגז ולהפסיק את השימוש בהם.

בעקבות הצו האמור הוסרו מיכלי הגז ממקומם, ובמקביל עתרו המערערת והדיירים לביטול הצו.

לאחר קיום דיון לגופו של עניין, במעמד הצדדים, בפני כב' השופט א.ברסלר-גונן, הסכימו הצדדים כי בית המשפט קמא יכריע קודם בשאלה המשפטית, היינו, האם הצבת מיכלי גז ניידים בחדר דרכו עוברת צנרת הגז הכלולה בהיתר וחיבורם לצנרת, מהווה פעולה הטעונה היתר על פי החוק.

בהחלטתו מיום 21.5.14 קבע בית המשפט קמא כי הצבת מיכלי הגז על ידי המערערת במחסן וחיבורם לצנרת הגז, היא פעולה המחייבת היתר בניה.

בית המשפט קמא ציין, כי הגם שאין בחקיקה הוראה מפורשת, לפיה הצבת מיכלי גז גדולים ניידים, טעונה היתר, אין גם הוראה מפורשת לפיה הצבתם פטורה מהיתר, והפנה לחוק ולפסיקה באשר לדיני התכנון והבניה, ולפיהם מה שלא הותר במפורש - אסור.

עוד הפנה בית המשפט קמא לתכליתם של דיני התכנון והבניה, ובכלל זה השמירה על בטיחות המשתמשים במקרקעין ובסביבתם, מפני מפגעים בכח ובפועל, וקבע כי על רקע תכלית זו יש לפרש את הדין.

בית המשפט קמא ציין, כי מיכלי הגז שהתקינה המערערת בבניין מכילים גז בישול (גפ"מ) המהווה חומר מסוכן, למשתמש בו ולסביבתו, ועל כן פוטנציאל הסיכון בהצבתם הוא רב. לפיכך, קבע בית המשפט קמא, כי לאור תכליות החוק, נושא הגז מצריך הסדרה ופיקוח לטובת הציבור ע"י הכללתו במסגרת היתר הבניה ובדיקתו ע"י רשות הרישוי.

נוסף על כך, הפנה בית משפט קמא לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן- התקנות), בהן נקבעו הוראות שונות הקשורות בהסדרת פתרון הגז במבנה במסגרת הבקשה להיתר ובהיתר הבניה.