עפ"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים פליליים
|
45488-09-16
18/12/2016
|
בפני השופט:
יחיאל ליפשיץ
|
| - נגד - |
מערער:
אורי אברהם
|
משיבה:
עיריית חיפה
|
| פסק דין |
כללי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (ת.פ. 213-14) שניתן בתאריך 11.9.16 על ידי כב' השופט העמית ד"ר מרדכי ארגמן.
המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון וזאת בניגוד לסעיפים 4 ו 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים; או - החוק) בהתייחס לפריט 7.6 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים הטעונים רישוי) תשנ"ה 1995 (להלן: צו רישוי עסקים), בכך שניהל עסק לעריכת משחקים ללא רישיון עסק בשד' ההגנה מול מגדלי חוף הכרמל בחיפה (להלן: העסק או המקום). המערער זוכה מכך שניהל בעסק מזנון (פריט 4.2 לצו רישוי עסקים). בית המשפט קמא ביסס את הרשעתו על עדות הפקח מר ג'קומו ונציאנו (להלן: הפקח) שביקר בעסק בשני מועדים שונים (30.4.13 ו 13.7.14). בניגוד לכתב האישום שנקט במונח "משחקי קלפים" (שיכול להתייחס הן לקלפי נייר רגילים אך גם לקלפים ושאר "ציורים" המוצגים על מסכי משחקים אלקטרוניים) והגם שמעדות הפקח ניתן היה להבין כי במקום התקיימו שני סוגי משחקי הקלפים לעיל, נקבע בהכרעת הדין כי כל שהוכח הוא ניהול "משחקים" באמצעות מכונות בלבד.
בית משפט קמא הטיל על המערער קנס בסך 1,500 ₪ שישולם ב 5 תשלומים או 15 ימי מאסר תמורתו; התחייבות בסך 3,000 ₪; צו להפסקת עיסוק ואי העברת הבעלות או החזקה לאחר, שייכנס לתוקפו רק ביום 1.3.17, וזאת כדי ליתן בידי המערער את האפשרות למצות הליכים להסדרת העסק.
במסגרת הודעת הערעור חזר המערער על טענתו - שעלתה לראשונה אך בסיכומיו בעל פה ולא כטענה מקדמית - כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי עסק בו מופעלות מכונות מזל בלתי חוקיות, שהינן בגדר משחקים אסורים, הינו עסק טעון רישוי. לשיטת המערער, פרשנות נכונה של פריט 7.6 לצו רישוי עסקים בשילוב סעיף 2 (ב) לחוק, מוליכה למסקנה כי רק עסק בו מוצבות מכונות מזל חוקיות טעון רישוי, ומאחר ובעסקו של המערער הוצבו מכונות שהינן מכונות מזל בלתי חוקיות, אין מקום להרשיעו. נטען, כי חוק רישוי עסקים אינו מכוון לעסקים שהינם בלתי חוקיים. עוד נטען, כי גם אם היה המערער פונה בבקשה לקבלת רישיון, הרי שבקשתו היתה נדחית משום אי חוקיות מכונות המזל. לכן, כאשר אין כל היתכנות לקבלת רישיון - אין גם מקום להעמדה לדין פלילי בנדון. במלים אחרות, נטען שהוראות החוק מכוונות מיסודן רק לעסקים חוקיים במהותם. עוד נטען, כי עניינו של המערער צריך להיות מטופל על ידי גורמי אכיפה אחרים כגון משטרת ישראל וזאת לנוכח העבירות הלכאוריות אותן ביצע לפי חוק העונשין; או לפי הסדרים חקיקתיים אחרים. כך או כך, חוק רישוי עסקים אינו חל בענייננו.
מנגד, סמכה המשיבה ידה על קביעות בית משפט קמא, הגם שלא היתה בהכרעת הדין התייחסות לטענות המערער לעיל.
דיון ומסקנות
בקשה לקבלת רישיון להפעלת עסק מוסדרת בחוק רישוי עסקים. ס' 1 לחוק מגדיר את מטרות החוק ובכלל זאת מניעת סכנות לשלום הציבור, בטיחות הנמצאים במקום העסק, מניעת סכנות של מחלות ומניעת זיהום, קיום דיני התכנון והבניה, קיום דיני הכבאות, ועוד (ולהרחבה אודות מטרות החוק, ר' האמור ברע"פ 4384/13 מ"י נ' מיאו והאו בע"מ ואח', 3.3.14). סעיף 4 לחוק קובע כי לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון לדבר. סעיף 1(א) לחוק מסמיך את שר הפנים לקבוע עסקים טעוני רישוי. מכוח סמכותו זו הוציא שר הפנים את צו רישוי עסקים.
פריט 7.6 לתוספת צו רישוי עסקים קובע כי מקום המיועד ל"משחקים", כהגדרתם בסעיף 2ב' (ב) לחוק, הינו עסק טעון רישוי. הגדרת "משחקים" על פי סעיף 2ב (ב) לחוק הינה רחבה: "משחקים באמצעות מכונות המופעלות באופן מכני או חשמלי או בדרך אחרת וכן משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה".
יוצא, כי הגדרת המונח "משחקים" המצויה בחוק אינה כוללת התייחסות מפורשת לשאלה אם מדובר במשחקים חוקיים אם לאו.