פתח דבר:
לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופטת סיגלית כץ-אופיר), מיום 3.1.18 בה נדחתה על הסף בקשת המערער למחיקת כתב אישום שהוגש כנגדו בגין עבירה על פי סעיף 6(ב) לחוק העזר לחיפה (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ה-1985 (להלן-"חוק העזר"), המערער הורשע בביצוע אותה עבירה ונדון לתשלום קנס בסך 250 ₪ או 3 ימי מאסר תמורתו.
רקע:
המערער אינו חולק על עובדות כתב האישום לפיה ביום 15.5.17 החנה את רכבו ברח' הנמל בחיפה, ליד בית מס' 27, במקום שבו החניה נאסרה בשלט שהוצב במקום (תמרור 432,433). בגין החניית רכבו במקום המתואר, נרשם למערער דו"ח חניה מטעם רשות החנייה בעיריית חיפה (להלן-"הדו"ח").
המערער פנה תחילה לרשות החנייה בבקשה לביטול הדו"ח. בבקשתו טען המערער כי לא היה מודע לכך כי אסור להחנות את רכבו באותו מקום וכי לא ידע כי המקום מיועד לפריקה וטעינה (כפי שנמסר לו על ידי עוברי אורח ברח' בו החנה) שכן לא היה כל סימון בין הדרך למדרכה המלמד כי מדובר במקום המיועד לחניה לצורך פריקה וטעינה. עוד טען המערער כי בצדי הכביש בו החנה את רכבו היו עוד רכבים חונים. המערער הוסיף וטען כי הוא אף הפעיל הוראת תשלום עבור החנית רכבו במקום המתואר עובדה המלמדת על תום ליבו ועל כך כי לא ידע דבר איסור החניה באותו מקום. המערער טען עוד כי הפקח שרשם את הדו"ח בעניינו לא רשם דו"חות לרכבים אחרים שחנו בכביש בו החנה המערער את רכבו ומכאן נטען כי המערער הופלה לרעה.
בקשת המערער לביטול הדו"ח נדחתה לאחר שנמצא, כפי שנרשם במכתב רשות החניה מיום 29.5.17 אל המערער, כי הדו"ח נערך כדין וכי אין עילה שבחוק לביטולו.
עם דחיית הבקשה, הועברה בקשתו (החילופית) של המערער להישפט לבית המשפט קמא והוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 6(ב) לחוק העזר כפי שציינתי לעיל.
בפני בית המשפט קמא ביקש המערער למחוק את כתב האישום בטענות לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן-"החסד"פ") ובמסגרת בקשתו העלה למעשה אותן טענות שהעלה בבקשה לביטול הדו"ח. המערער טען כי יש לבטל את כתב האישום מאחר ובנסיבות המקרה, כפי שתוארו על ידי בבקשה לביטול הדו"ח, הגשת כתב האישום או ניהולו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית (טענה לפי סעיף 149(10) לחסד"פ). בהקשר זה הדגיש המערער כי לא הייתה לו מחשבה פלילית בעת החנית רכבו באותו מקום. המערער הוסיף כי כתב האישום לוקה בפגם לפי סעיף 149(3) לחסד"פ מאחר ואין בו התייחסות להפרת סימוני שפת מדרכה ומכאן יש להסיק כי העירייה לא סימנה את שפת המדרכה כאשר מחובתה היה לעשות כן. המערער טען עוד כי "היה והמשיב" יטען כי מדובר במקום המיועד לפריקה וטעינה, היה על הפקח להמתין דקות אחדות במקום בו החנה המערער את רכבו כפי שנקבע בפסיקה על מנת לראות אם בעל הרכב חוזר למקום החניה ולברר איתו אם החנה את רכבו לצורך פריקה וטעינה אם לאו.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.