עפ"א 18505-05-16 ועדה מקומית לתכנון אשקלון נ' טבקול

על חוף ימה של העיר אשקלון קיים היה מבנה שהיה ידוע בשם "הסוכה הלבנה". זה כוסה בחול ובעפר במהלך השנים. בשלב מסוים, נרכשו המקרקעין על ידי המשיב והוא ביצע בהם עבודות פיתוח ובניה. גם על ידי החברה לפיתוח חוף אשקלון בוצעו בסמוך עבודות נרחבות.

המערערת הגישה נגד המשיב כתב אישום האוחז, למעשה, עשרה אישומים בעבירות על סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), בתיק תו"ב 35136-01-13. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ע. כפכפי) מיום 29.03.16, במסגרתו זוכה המשיב מרוב העבירות שיוחסו לו, וכן הורה בית משפט קמא הנכבד על ביטול כתב האישום כולו, מטעמים של הגנה מן הצדק. מכאן הערעור.

רקע

1. ביום 20.01.13 הוגש כתב אישום נגד המשיב ושני נאשמים נוספים. בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 03.07.13, הופרד ההליך וביום 16.10.13 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המשיב בלבד. בהתאם לכתב האישום המתוקן, המשיב הינו בעל הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 1937 חלק מחלקה 48 הנמצאים בחוף ימה הצפוני של אשקלון, עליהם הוקם, לפני כ-40 שנה, מבנה הידוע בשם "הסוכה הלבנה". על פי כתב האישום, המבנה נבנה על פי היתר בניה משנת 1976 וברבות השנים נהרס עקב שריפה, פגעי הזמן ואיתני הטבע, וכל שנותר ממנו היו עמודים וחלקי רצפות, ללא חיפוי וללא קירות חיצוניים. המשיב שיקם את המבנה לחלוטין והתוצאה הסופית הינה מתחם שנחזה להיות כמסעדה עם מרפסת לים. כתב האישום כנגד המשיב אוחז, למעשה, עשרה אישומים. כתב האישום לא חולק לאישומים כמקובל, אך כל "מקבץ" של עבודות בניה על פיו, נרשם בסעיף נפרד. למען הנוחות והקלת הקריאה, אתייחס לכל סעיף כזה כ"אישום": על פי האישום הראשון, ביצע המשיב עבודות חפירה בצדו הצפוני של הנכס; על פי האישום השני, בוצעו עבודות עפר, במהלכן פונה עפר בנפח של כ-2,500 מ"ק ונשלפו "כלונסאות דיפון" מהמצוק; על פי האישום השלישי, נבנו קירות חוץ במעטפת המבנה, מלוחות סמנטבורד, בניה אשר יצרה מבנה סגור ושלם שבסגירתו גדל שטח הקומה התחתונה בכ-10 מ"ר. כן בוצעה יציקת בטון של כ-5 מ"א בקיר הצפוני של המבנה; על פי האישום הרביעי, בוצעו עבודות גבס והותקנו תקרות אקוסטיות בתוך המבנה, שנוצר עקב סגירת המעטפת; על פי האישום החמישי, המשיב המשיך בביצוע העבודות בחלל שנוצר עקב סגירת מעטפת המבנה; על פי האישום השישי נבנו מסלעות בשטח של כ-500 מ"ר בצד הצפון - מזרחי של הנכס, נוצקו קיר בטון באורך של כ-15 מ"ר ומשטח בטון בשטח של כ-50 מ"ר בצדו המערבי של הנכס; על פי האישום השביעי, רוצף משטח הבטון ובוצע חיפוי אבן של מעטפת המבנה; על פי האישום השמיני רוצף שטח של כ-240 מ"ר בחלק המערבי של הנכס, נוצק משטח בטון בשטח של כ-400 מ"ר בחלק הצפוני של הנכס, הוקמו מהלכי מדרגות בין שני מפלסי הקרקע - האחד ממתכת בכיוון דרום - מערב והשני מעץ מכיוון צפון - מערב, רוצף גג המבנה בשטח של כ-150 מ"ר, הוצבו פילרים (גומחות לחשמל ותקשורת) בגודל של כ-2 מ"ר בצדו המזרחי של המבנה, ונבנה מהלך מדרגות מבטון וקורות עץ, בשטח ציבורי, באורך של כ-15 מ', לכיוון צפון המגרש; על פי האישום התשיעי הוקמה פרגולה בשטח של כ-20 מ"ר בחלק המערבי של המגרש והוקמו מעקות זכוכית סביב גג המבנה; על פי האישום העשירי, נבנו במבנה מטבח, משרד ואזור מגורים.

    

2. במסגרת המענה לכתב האישום טען המשיב להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית והתעמרות; הגנה לפי סעיף 208ב' לחוק התכנון והבניה; הגנה לפי סעיף 22 לחוק העונשין; הגנה לפי סעיף 34(יא) לחוק העונשין; הגנה לפי סעיף 34(יג) לחוק העונשין; והגנה לפי סעיף 34(יח) לחוק העונשין. בהתייחס לאישום הראשון והשני כפר המשיב בעובדות ובטענות. בהתייחס לשליפת הכלונסאות טען, כי פעל בהתאם להנחיית העירייה וכי בדיעבד התברר, כי פעולה זו אף נדרשה לצורך הגנה על החוף; בהתייחס לאישום השלישי טען המשיב, כי פעל על פי היתר שחודש ובהתאם להנחיות מומחים שמונו מטעם בית המשפט בהליכים שהתנהלו כנגדו; בהתייחס לאישום הרביעי טען המשיב, כי מדובר בעבודות שאינן טעונות היתר וככל ונדרש היתר, מדובר בעבודות שבוצעו על פי צו של בית המשפט, לאחר ששני מומחים מטעם בית המשפט חיוו דעתם לגבי עבודות אלה; בהתייחס לאישום החמישי והשישי טען המשיב, כי מדובר בעבודות שבוצעו על ידי הבעלים הקודמים של הנכס (גב' מגירוב) וכי אלה נכללו בכתב האישום שהוגש כנגדה. כן טען להגנת הצורך בנימוק כי מדובר בצורך דחוף להגנה על החוף והמבנה; בהתייחס לאישום השביעי והשמיני, כפר המשיב במיקום הנטען של העבודות, טען כי כל העבודות בוצעו על פי היתרים שחודשו וכי חלק ניכר מהעבודות בוצע על ידי הבעלים הקודמים וחלק על ידי העירייה. בנוגע לריצוף נטען, כי אינו מחייב היתר בניה. כן נטען שחלק מהעבודות נעשה על פי הוראת רשויות כיבוי אש; בהתייחס לאישום התשיעי טען המשיב, כי המדובר במצללה שאינה דורשת היתר; בהתייחס לאישום העשירי טען המשיב, כי העבודות אינן טעונות היתר וככל שנדרש היתר, העבודות בוצעו בהתאם להיתרים שחודשו.

    

   פסק הדין של בית משפט קמא

3. לאחר שנפרשה בפני בית משפט קמא התשתית הראייתית ונשמעו טיעוני הצדדים, ניתן ביום 29.03.16 פסק הדין בו זיכה בית משפט קמא הנכבד את המשיב מחלק הארי של העבירות שיוחסו לו וכן הורה לבטל את כתב האישום, מן הטעם שעומדת למשיב הגנה מן הצדק.

   בית משפט קמא סקר את ההשתלשלות העובדתית ועיקר ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניין הסוכה הלבנה וקבע, כי ההליכים המנהליים שהתקיימו, שזורים בהליך הפלילי דנן ובפועל הם שהובילו להגשת כתב האישום.

    

4. בפסק דין מקיף ומפורט, התייחס בית משפט קמא הנכבד לאחריותו של המשיב לעבירות שבכתב האישום וקבע כי "הנאשם היה אחראי על מתחם ביצוע העבודות, כמי שרכש את המקרקעין ופעל לביצוע העבודות בו" (סעיף 8 עמוד 8 לפסק הדין), תוך שהוא דוחה את טענת המשיב לפיה אין הוא נכנס בגדר הגורמים שניתן להגיש נגדם כתב אישום. בית המשפט מצא כי טענתו של המשיב בעניין זה היא "מיתממת ומתחכמת". יחד עם זאת, לאחר שקבע את אחריותו הכללית של המשיב לעבודות במקרקעין, פנה בית המשפט לדון בכל סעיפי כתב האישום ובסופו של יום, מצא כי יש לזכות את המשיב מרוב העבירות המיוחסות לו וכן להורות על ביטול כתב האישום כולו, מן הטעם כי נהגו במשיב בשרירותיות וכי קיומו של ההליך הפלילי נגדו, פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.