עפ"א
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
|
10084-12-14
25/01/2015
|
בפני השופטת:
תמר שרון נתנאל
|
| - נגד - |
מערערים:
1. קשת טעמים בע"מ
2. אריאל לכט
3. נתן לכט
|
משיבה:
עיריית חדרה
|
| פסק דין |
הערעור:
1.לפניי ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (כבוד השופטת טל תדמור זמיר) בתיק רע"ס 49069-02-13 - הכרעת דין מיום 9.9.14 וגזר דין מיום 21.10.14, במסגרתם הורשעו המערערים בעיסוק ובניהול עסק טעון רישוי, ללא רישיון, עבירה על סעיפים 4, 14(א) ו- 15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1965 (להלן: "החוק"), ולפי סעיף 4.7 ב' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995 ונדונו לקנסות (המערערת לקנס בסך 10,000 ₪ וכ"א מהמערערים 2 ו- 3, לקנס בסך 4,000 ₪ וכן חתימה על התחייבות).
עיקר טענת המערערים היא, כי על פי הקביעות העובדתיות, כפי שנקבעו בהכרעת הדין, היה על בימ"ש קמא לקבל טענת "הגנה מן הצדק" שהעלו המערערים ולזכותם.
לחילופין טוענים המערערים כי, למצער, היה על בית משפט קמא לחייבם בקנס של שקל אחד בלבד.
2.בתמצית טוענים המערערים, שהמשיבה הגישה את כתב האישום סמוך מאד לאחר פתיחת העסק ולא נתנה להם את "תקופת החסד", בת 6 חודשים, שהיא נוהגת ליתן לכל עסק חדש שנפתח, בטרם הגשת כתב אישום , על מנת שיוכל להסדיר את הרישוי. לטענתם, המשיבה נהגה כך ואף עיכבה, במכוון, את שליחת הגורמים המאשרים לעסק, מאחר שהעסק פתוח בשבת.
המערערים טוענים שהם אחראים לעיכוב של 4 חודשים בהליכי רישוי ואילו המשיבה אחראית לעיכוב של 17 חודשים, שאינו סביר בעליל. לטענתם, הם אנשים נורמטיביים, אשר עשו כל שביכולתם על מנת למלא אחר דרישות החוק והרשעתם בעבירה, בנסיבות אלה, איננה צודקת ומכתימה את שמם.
אציין, כי בבימ"ש קמא טענו המערערים, כי המערער 3 אינו אחראי, אולם אין הם מערערים על דחיית טענה זו.
הערעור נשמע ביום 4.1.15. על פי בקשת המשיבה, אפשרתי לה להשלים טיעוניה בכתב וכן התרתי למערערים להשיב להשלמת טיעוני המשיבה.
העובדות הצריכות לענין:
3.המערערת היא בעלת מרכול בחדרה (להלן: "העסק") והמערערים הם מנהליה.