עע"מ
בית המשפט העליון
|
7042-15
22/06/2016
|
בפני הרשמת:
ליאת בנמלך
|
| - נגד - |
המערער:
מרדכי הרשקוביץ
|
המשיבים:
1. יצחק אושרי
2. שלומית אשורי
3. ועדת הערר המחוזית לתו"ב חיפה
4. הועדה המקומית לתו"ב חיפה
5. אינה בוזניאק
6. משפחת שוורץ
7. שרה זילברפרב
8. גאולה יוסף ג'רסי
9. רותם צבי
10. בן ציון ואנה הילנדר
11. שי וורד ברוקמן
12. עוזי ואיריס זיגלר
|
| פסק דין חלקי והחלטה |
סיווג הליך ובקשה ולמחיקה על הסף
- הודעת הערעור אותה הגיש המערער בהליך זה מופנית כלפי שתי החלטות: האחת, פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה מיום 6.7.2015 בו התקבלה עתירה שהגישו המשיבים 1 ו-2 ונקבע כי לא יותר אישור חורג של גן ילדים בדירה המצויה בבית דירות, דירה בבעלות המערער אותה שכרה המשיבה 5, וכי על השניים לסיים את פעילות הגן לא יאוחר מביום 31.8.2015 (להלן: פסק הדין); השניה, החלטה מיום 24.9.2015 התקבלה בקשה שהגישו המשיבים 1 ו-2 נגד המערער והמשיבה 5 לפי פקודת ביזיון בית משפט. השניים חויבו בקנס של 1,000 ש"ח בגין כל יום בו יפעילו גן ילדים בדירה נשוא הליך החל מיום 1.11.2015 וחויבו בהוצאות (להלן: ההחלטה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט).
הערעור הוגש ביום 21.10.2015, ולאחר שהופקד העירבון וטרם הוצאת צו הסיכומים התעוררה שאלת סיווגו. כן הוגשה על ידי המשיבים 1-2 בקשה למחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו בכל הנוגע לערעור על פסק-הדין ובשל טעות בסיווגו.
- עיינתי בכל החומר שבפניי ובטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולהורות על מחיקת הערעור, ככל שהוא נסב על פסק הדין.
בפתח הודעת הערעור ציין המערער כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 18.7.2015. המשיבים 1 ו-2 טוענים בבקשתם כי בניגוד לנטען פסק הדין הומצא למערער בדואר רשום כבר ביום 14.7.2015 (וצורף עותק אישור מסירה). המערער טוען בתגובתו כי "יכול להיות" שבאמור בפתח הודעת הערעור לעניין מועד המצאת פסק הדין נפלה טעות (אם כי הביע הסתייגות מטענת המשיבים 1 ו-2).
על יסוד ההנחה שפסק הדין הומצא למערער ביום 14.7.2015 (ובהתחשב בפגרות בתי המשפט), המועד להגשת הערעור חל ביום 7.10.2015. הערעור הוגש בפועל ביום 21.10.2015, דהיינו באיחור של שבועיים. יוער כי גם אם פסק הדין הומצא למערער במועד אשר צוין על ידו בפתח הודעת הערעור (מועד החל ביום שבת), הוגש הערעור באיחור של עשרה ימים. איחור זה אינו זניח, ובפרק הזמן שחלף למן המועד האחרון להגשת הערעור ועד למועד הגשתו התגבשה הסתמכותם של המשיבים על סופיות פסק הדין. בתגובה אותה הגיש המערער לא מצאתי "טעם מיוחד" המצדיק ליתן למערער ארכה (בדיעבד) להגשת הערעור על פסק הדין.
לטענת המערער האיחור בהגשת ההליך (איחור הקיים כאמור גם אם מועד ההמצאה שצוין בפתח הודעת הערעור נכון) נבע מטעות שבדין, בסוברו כי נתונים היו לו ארבעים וחמישה ימים להגשת הערעור. המערער אמנם אינו מיוצג, אך גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש להוכיח כי עשה מאמץ כן וסביר לברר מהו הדין לעניין הגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה בעניינו ומהו פרק הזמן הנתון לו להגשתו, ואין די בהעלאתה של טענה סתמית בדבר טעות שבדין כדי להצדיק מתן ארכה. בענייננו המערער לא ציין בתגובתו פעולות כלשהן שערך בעניין וממילא לא הוכיח כי טעותו היא טעות אשר "[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פסקה 8 (10.12.2008)). כן השוו: בש"מ 7442/15 אזוב נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (14.01.2016); בש"א 543/14 בנדט נ' אילון-הנדסת מים ומערכות בע''מ (27.01.2014)). על כן (ואף מבלי להדרש לטענת המשיבים 1-2 לפיה המערער מסתייע בעורך דין "מאחורי הקלעים") הרי שגם כבעל דין שאינו מיוצג לא הרים המערער את הנטל החל בעניין. עוד אעיר כי מההחלטה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט עולה כי המשיבה 5 הודיעה כי החליטה שלא להגיש ערעור על פסק הדין, ובהצהרתה זו היה כדי לחזק את הסתמכותם של המשיבים 1-4 ו-6-12 על כך שפסק הדין סופי וחלוט. אציין כי העובדה שלפי הנטען מזכירות בית המשפט ייעצה למערער שלא להגיש בקשת ארכה בד בבד עם הגשת הערעור אינה יכולה לסייע בידו, שכן כבר במועד פנייתו הראשונה למזכירות בית המשפט חלף המועד להגשת הערעור בכשבועיים, ומשאין בפי המערער "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, מסקנתי היתה זהה גם לו היתה הבקשה מובאת בפניי בד בבד עם הגשת ההליך ולא בעקבות בקשה למחיקתו.
כן איני מוצאת לקבל את טענת המערער לפיה יש למנות את הימים להגשת ערעור על פסק הדין ממועד מתן ההחלטה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. בהתייחס לטענת המערער בעניין זה אציין כי מתן הוראות לעניין ביצוע פסק הדין (ובכלל זאת מתן ארכה לפינוי גן הילדים) אינו בבחינת תיקון של "טעות" כהגדרתה בהוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, וממילא לא חלה הארכת המועד הסטטוטורית הקבועה בסעיף 81(ג) לאותו החוק.
עוד אציין כי לאחר עיון בחומר שבתיק סבורני כי סיכויי ההליך אינם תומכים, על פניהם, בהיעתרות לבקשה.
משהוגש הערעור על פסק הדין באיחור ומשלא מצאתי "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשתו, הערעור על פסק הדין נמחק.