עע"ם 1236/15, שרון גת ואח' נ' המשרד לביטחון פנים - האגף לרישוי כלי יריה

הנשיאה מ' נאור:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שבו נדחתה עתירת המערערים ונקבע כי לא נפל פגם בהוראות קבע שהוציא המשיב, שבגדרן הוטלו מגבלות על יכולתו של הציבור הרחב לבצע ירי במטווחים.

רקע

1. המערערים 3-1 מפעילים מטווח קליעה באמצעות המערערת 4, שבו מתקיימים אימוני לחימה בטרור כמו גם "אטרקציות" לתיירים. הפעילות במטווחים כגון דא מוסדרת, ככלל, בחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: החוק או חוק כלי יריה). הממונה על ביצועו של החוק כיום הינו השר לבטחון פנים, שאצל חלק מסמכויותיו למנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרדו – הוא המשיב בענייננו.

2. בשנת 2009 פרסם המשיב מכוח החוק "הוראות קבע של הרשות המוסמכת למטווח קליעה". ההוראות קבעו, בין היתר, מגבלות לעניין הכניסה למטווח והפעילות בו. כך, למשל, כניסה של תושבי מדינת ישראל שאין בידיהם רשיון או היתר מיוחדים לטובת ביצוע ירי באקדח, הותנתה בתנאים כגון הצגת תעודת יושר והצהרת בריאות. כניסה לטובת ביצוע ירי ברובה הותנתה בתנאים מחמירים אף יותר. גם בנוגע לכניסה של תיירים למטווח נקבעו תנאים – ובהם איסור על ביצוע ירי באקדח או ברובה. ביום 9.1.2012 פרסם המשיב נוסח מעודכן להוראות הקבע. בין השאר, נקבעו בו הנחיות חדשות בנוגע לתושבי המדינה שאין בידיהם רשיון, וביחס לתיירים. חלק מההנחיות לקו בחוסר בהירות, ולכך אתייחס בהמשך.

3. ביום 26.2.2012 פנו המערערים ליחידה לתלונות הציבור בלשכת מבקר המשרד לבטחון פנים, בעניין הוראות הקבע משנת 2012, בטענה, בין היתר, כי ההוראות פוגעות בחופש העיסוק שלהם. משלא נענתה פנייתם, הגישו ביום 21.3.2012 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בעתירה נטען כי הנוסח המעודכן של הוראות הקבע פורסם בחוסר סמכות, כי לא ניתנה למערערים זכות טיעון טרם הפרסום וכי הוראותיו מסבות פגיעה קשה ובלתי מידתית לחופש העיסוק שלהם. בכתב התשובה לעתירה הבהיר המשיב כי בנוסח ההוראות האחרון נפלה אי בהירות וכי הנוסח יתוקן. ואכן, במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי הדיון בעתירה יידחה כדי להביא את הנושא לבחינה מחודשת לפני המשיב.

           לאחר שחזר המשיב ונדרש לעניין, פורסם ביום 5.3.2013 נוסח חדש ומעודכן של הוראות הקבע, הוא הנוסח התקף כיום (להלן: הוראות הקבע). העיקר לענייננו שהוראות הקבע אסרו על מי שאין בידם רשיון או הרשאה מיוחדים (בין אם הם תושבי המדינה ובין אם הם תיירים) לבצע ירי במטווח באקדח או ברובה. עם זאת, הותר להם לבצע ירי בכלי יריה אחרים, כגון אקדח אויר, רובה זעיר ורובה כדורית לירי בצלחות חרס. עותק מההוראות החדשות נשלח לשר לבטחון פנים, יחד עם נייר עמדה שבו הובהרו הטעמים למגבלות שהוטלו. בהודעתו מיום 17.4.2013 אישר השר לבטחון פנים את נוסח הוראות הקבע כמשקף את מדיניות רישוי כלי היריה של משרדו ואף את עמדת המשטרה. על יסוד האמור ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מושא הערעור שלפנינו.

4. בית המשפט קמא דחה את טענותיהם של המערערים, הן במישור הסמכות הן במישור הפעלת שיקול הדעת וקבע כי הוראות הקבע הוצאו כדין ובסמכות. זאת, לנוכח סעיף 7ב לחוק המקנה לרשות המוסמכת סמכות לפרסם הוראות קבע שעניינן הסדרת הפעילות במטווח. כן נקבע כי הוראות הקבע עומדות בתנאי פסקת ההגבלה. העתירה נדחתה, אפוא, ומכאן הערעור שלפנינו.