ענב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. לפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בתחום האורתופדיה בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. לצורך הנוחות, תכונה להלן המבקשת - הנתבעת, והמשיבה תכונה - תובעת.

2. התובעת, ילידת 12.9.52, נפגעה בתאונת דרכים ביום 15.11.07 (להלן: התאונה או התאונה הנוכחית). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. למען שלמות התמונה יצוין כי התובעת עברה תאונת דרכים קודמת בשנת 1999 אשר גם הוכרה כתאונה עבודה (להלן: התאונה הקודמת).

3. התובעת נבדקה ע"י ועדות רפואיות לקביעת דרגת נכותה בגין התאונה הנוכחית. הועדה הרפואית מדרג ראשון (להלן: הוועדה הרפואית) קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורתופדיה בגין התאונה (ישיבה מיום 2.6.11). התובעת הגישה ערר על קביעת הוועדה הרפואית. הוועדה הרפואית לעררים (להלן: ועדת העררים) דחתה את הערר (ישיבה מיום 10.8.11). ביום 11.9.12, כשנה לאחר קביעת ועדת העררים, הגישה התובעת בקשה לקביעת נכות מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל). הוועדה הרפואית שדנה בבקשה קבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 10% עד יום 28.2.13 (ישיבה מיום 8.11.12). התובעת הגישה ערר על קביעה זו. הוועדה הרפואית לעררים אשר דנה בבקשה (להלן: ועדת העררים להחמרת מצב או הוועדה) קיבלה את הערר וקבעה כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות המל"ל (ישיבה מיום 13.1.13).

4. לטענת הנתבעת, לפני הוועדה להחמרת המצב לא עמד מלוא התיעוד הרפואי אודות עברה הרפואי של התובעת. כמו כן, לטענתה, הוועדה לא התייחסה כלל לעברה של התובעת, לא ביקשה לעיין בחומר רפואי קודם ולא שאלה את התובעת האם יש בעברה תלונות ביחס לגבה. אף אין כל דיון בפרוטוקול הוועדה הדן בשאלה מדוע יש לייחס את ההחמרה שנמצאה בבדיקה לתאונה ולא למצב קודם. זאת, חרף העובדה שעיון בתיקיה הרפואיים של התובעת מעלה כי לאורך השנים היא התלוננה באופן רציף על כאבים בגב וקיימים רישומים על מגבלות וממצאים רפואיים בעניין זה. לטענת הנתבעת, התיעוד הרפואי מלמד כי הנכות שנקבעה לתובעת אינה קשורה לתאונה אלא למצבה הרפואי הקודם. לכל הפחות, יש לקבוע כי חלק משמעותי מהנכות שנקבעה לתובעת קשורה לעברה ויש לחלק את הנכות שנקבעה בהתאם.

5. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, בנסיבות העניין אין כל רלוונטיות לעברה הרפואי. זאת, שכן וועדות המל"ל הקודמות שבדקו אותה בגין התאונה הנוכחית קבעו לה 0% נכות. מכאן יש להסיק כי ההחמרה חלה ללא קשר לעברה הרפואי הקודם. עוד נטען כי התובעת לא הסתירה מהוועדות את מצבה הרפואי הקודם שכן בטופס התביעה שהגישה צוין במפורש כי היא נפגעה בתאונת דרכים בשנת 1999 אולם לא נקבעה לה נכות בגין תאונה זו. כמו כן, התובעת מפנה לסעיף 18 בפרוטוקול הוועדה הרפואית ממנו עולה כי תיקה הרפואי של התובעת היה לפני הוועדה.

6. לאחר שעיינתי היטב בכל בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ובמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אחד המקרים בהם יתכן שבית המשפט ייאות ליתן היתר כאמור הוא כאשר לא היה בפני הוועדה הרפואית מלוא החומר הרפואי המתייחס לעברו הרפואי של התובע קודם לתאונה, ואשר לו היו בפניה בוודאי היה הדבר מביא לתוצאה שונה (ראו: ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טעאר עבדול אחמד פ"ד מה(4) 77 (1991); רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ברוך פ"ד מט(5) 198 (1996)). על פני הדברים המקרה הנדון נכלל בגדר חריג זה.

7. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת הנתבעת מעלה כי התובעת סובלת מכאבי גב מזה שנים רבות במיוחד מאז נפגעה בתאונה הקודמת. קיים תיעוד רציף עד סמוך לתאונה הנוכחית על תלונות בגין כאבי גב אשר בגינם טופלה התובעת במהלך השנים. בין היתר, נרשם בתיעוד הרפואי מחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2007 (כחודשיים לפני התאונה): "...שמונה שנים מאז התאונה ממשיכה לסבול מכאבים חזקים בגב". כמו כן נרשם בפרק הממצאים בבדיקה: "רגישות במימוש בגב תחתון ובצוואר". יצוין כי התובעת אינה מכחישה את מצבה הרפואי עובר לתאונה. כאמור, טענתה היא, שעברה זה אינו רלבנטי. אין בידי לקבל טענה זו. העובדה כי בגין התאונה הקודמת לא נקבעה לתובעת נכות רפואית אין בה, כשלעצמה, כדי להוביל למסקנה כי אין קשר סיבתי בינה לנכות שנקבעה במסגרת התביעה להחמרה. אף בתאונה נשוא הליך זה לא נקבעה מלכתחילה נכות. בעניין זה חשוב להדגיש, וזהו העיקר בעיני, כי התובעת נפגעה בתאונה הנוכחית ביום 15.11.07, קרי שנים לא מעטות לפני הבקשה להחמרה. בנסיבות אלה, נוכח הזמן הרב שחלף מהתאונה עד להחמרה שחלה במצבה של התובעת, אין מקום להניח אפריורית כי ההחמרה היא דווקא פרי התאונה הנוכחית ואין לייחס, ולו חלק ממנה, למצבה הרפואי הקודם.

8. נוכח מסקנתי לעיל, השאלה היחידה שיש לדון בה היא האם התיעוד הרפואי מעברה של התובעת היה מונח לפני הוועדה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי על פני הדברים לא היה לפניה תיעוד רפואי קודם. בסעיף 12 לפרוטוקול שכותרתו "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה" אין כל תרשומת המעידה על כך שתיקה הרפואי של התובעת הונח לפניה (בסעיף צוינו בדיקת סי.טי., פענוח רנטגן, אישור החמרה ודו"ח טרם). התובעת לא פרטה במסגרת תלונותיה לפני הוועדה קיומו של מצב קודם. בפרק הדן ב"סיכום ומסקנות" לא קיימת התייחסות כלשהי למצבה של התובעת עובר לתאונה. איני מתעלמת מכך כי בפרוטוקולים הקודמים של ועדות המל"ל בעניינה של התובעת צוין כי היה לפני הוועדה צלום כרטיס קופת חולים (בוועדת העררים) ותיק נפגע (בוועדה הרפואית). ברם מכך ניתן להסיק כי לו חומר זה היה מונח גם לפני הוועדה, הדבר היה נרשם בפרוטוקול. בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל אין מקום לקבוע כי לו התיעוד הרפואי היה מונח לפני הוועדה, לא היה בכך כדי להביא לתוצאה שונה.

9. למען הסר ספק איני מתעלמת מכך שאם יקבע שיש לייחס חלק משיעור הנכות לתאונה הקודמת, עלולה התובעת להינזק במובן זה שתביעתה בגין התאונה הקודמת מוצתה או התיישנה. זוהי אכן תוצאה לא רצויה אולם אין בכך להצדיק תוצאה אפשרית לפיה הנתבעת תישא בנזק שאין היא אחראית לו.

10. נוכח האמור לעיל, אני מתירה לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי בתחום האורתופדי. בהתחשב בראיות שהובאו אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה ולפיכך יש למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.