החלטה בנושא ספירת ימי האיזוק האלקטרוני

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג' טנוס) מיום 11/5/16 (להלן: "בית משפט קמא"), בה נקבע, כי יש למנות את ימי המעצר בפיקוח אלקטרוני, במניין 9 חודשי המעצר, שלאחריהם לא ניתן להאריך את מעצרו של נאשם, שלגביו טרם ניתנה הכרעת דין, אלא על פי החלטה של בית המשפט העליון, כאמור בסעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.המשיב נעצר ביום 21/5/15. כתב האישום ובקשת המעצר הוגשו ביום 28/5/15 ונקבע כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בשל קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. המשיב היה במעצר תחת סורג ובריח מיום 21/5/15 ועד ליום 18/9/15; לאחר מכן מיום 19/9/15 ועד להחלטת הממונה על הפסקת הפיקוח האלקטרוני, היה המשיב במעצר תחת פיקוח אלקטרוני; ביום 4/1/16, בוטל האיזוק האלקטרוני לבקשת המשיב, והמשיב עצור מאחורי סורג ובריח מאז ועד היום. קרי, המשיב שוהה במעצר תחת סורג ובריח, בחישוב מצטבר של כ-8 חודשים ושהה במעצר בפיקוח אלקטרוני כ-3.5 חודשים.

3.בית משפט קמא דחה את עמדת העוררת כי תקופת המעצר תסתיים לאמצע חודש יוני 2016 באשר אין לכלול כלל את התקופה בה שהה המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני במניין 9 החודשים. בית משפט קמא קיבל את עמדת הסנגור, כי יש לחשב את שתי התקופות שבהן היה המשיב במעצר – את התקופה שהיה במעצר של ממש וכן את התקופה שהיה במעצר תחת פיקוח אלקטרוני, כשוות ערך למחצית תקופת המעצר ממש. בהתאם לכך קבע בית משפט קמא, כי המשיב עצור לתקופה מצטברת של קרוב ל-10 חודשים, ולפיכך הורה על שחרורו של המשיב, כבקשת הסנגור (להלן: "החלטת בית משפט קמא").

כתב האישום:

4.כנגד המשיב הוגש ביום 28/5/16 בבית משפט קמא, כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה בצוותא, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק וכן גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. בד בבד עם הגשת כת אישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

5.על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 9/4/15 סמוך לשעה 04:00, התפרץ המשיב לעסק, באופן שהגיע יחד עם אחרים ברכב. המשיב יצא מהרכב, ניפץ את החלק התחתון של דלת הכניסה לעסק, העשויה זכוכית ונכנס בעדה פנימה כדי לגנוב. המשיב לקח מתוך העסק קרטון שהכיל מטענים לאייפון, שני מכשירי טאבלט, שני רמקולים ושלושה מטעני גיבוי, העמיסם על הרכב וביחד עם האחרים, עזב את המקום. עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי ביום 21/5/15 סמוך לשעה 23:30, בעת שהשוטרים הגיעו לעצור את המשיב, נמלט מהם המשיב בריצה ולא שעה לקריאותיהם: "עצור משטרה"; לאחר שנעצר על ידי השוטרים והתבקש להזדהות, הציג עצמו בשם אחיו.

החלטת בית משפט קמא:

6.בית משפט קמא קבע, כי יש לחשב במצטבר את שתי התקופות – מעצר של ממש ומעצר תחת פיקוח אלקטרוני, שהאחרון בהם מחושב לפי מפתח של 1:2, לעניין מניין 9 חודשי המעצר, שלאחריהם לא ניתן להאריך את מעצרו של נאשם, שלגביו טרם ניתנה הכרעת דין, אלא על פי החלטה של בית המשפט העליון.

7.בית משפט קמא קבע, כי החוק לפיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה – 2014, הביא לתיקוני חקיקה ובין השאר הוספת סימן ג'1 לחוק המעצרים. עיקרו של התיקון הוא בשינוי מעמדו של עצור בפיקוח אלקטרוני כמי שעצור עד לתום ההליכים נגדו.

בית משפט קמא הפנה לבש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל, מיום 9.7.2015 (להלן: "עניין פישר"), שם קבע כב' השופט עמית, כי אין מדובר בשינוי טרמינולוגי בלבד, אלא בשינוי תפיסתי ממש, באופן שנאשם שנקבע לגביו כי ישהה תחת פיקוח אלקטרוני נחשב לעצור עד לתום ההליכים. משינוי זה נגזרות השלכות שונות, כגון קביעת מגבלות זמן בהן עשוי הנאשם להימצא במעצר בפיקוח אלקטרוני בטרם תידרש המאשימה להביאו בפני שופט לשם הארכת מעצרו.

8.בית משפט קמא קבע, כי בע"פ 7768/15 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 20.4.2016 מפי כב' השופט ג'ובראן (להלן: "עניין פלוני"), נקבע כי אין מקום לקביעת 'מפתח' אפריורי, אלא שבית משפט קמא אבחן את הקביעה בעניין פלוני לסוגיה שנדונה בפניו; שם דובר בסוגיית ניכוי ימי המעצר בפיקוח מימי המאסר, ואילו בענייננו מדובר בחישוב מניין ימי המעצר, סוגיה שאין להקיש ממנה לסוגיה שנבחנה בעניין פלוני.