עמ"ת 30344-03-15 אבו שנב (עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת תדמור-זמיר) במ"ת 12107-02-15 מיום 17/2/15, אשר במסגרתה הורתה כב' השופטת על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

1. כנגד העורר, הוגש כתב אישום ביום 5/2/15. על פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 28/8/14 לבין 29/8/14, ניסה העורר לגנוב את רכבו של המתלונן שעמד בחנייה ליד ביתו בחדרה, בכך שניפץ את שמשת הדלת הקדמית שמאלית של הרכב, נכנס לתוכו וניסה לעקור את המתנע באמצעות מברג. בהמשך, הזיז העורר את הרכב מהחנייה בה עמד עד לאמצע הכביש, אך גניבת הרכב לא צלחה והוא עזב את המקום. עוד נטען כי בעת האירוע, העורר שהה בישראל שלא כחוק.

2. על רקע האמור בכתב האישום, מיוחסות לעורר עבירות של ניסיון גניבת רכב, חבלה במזיד לרכב וכניסה לישראל שלא כחוק.

3. בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הוגשה אף בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4. בהחלטת בית המשפט קמא נשוא הערר, קבעה כב' השופטת כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימות עילות מעצר (הן בכל הנוגע למסוכנות והן בכל הנוגע לחשש מהימלטות), כי היא אינה סבורה שקיימת חלופת מעצר אשר יכולה לאיין את החששות ועל כן - הורתה על מעצרו עד תום ההליכים.

5. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טען הסניגור באשר לחולשה בתשתית הראייתית, באשר לכרסום בעילות המעצר והוסיף וטען כי מן הראוי היה לבחון חלופת מעצר לגבי העורר, במובן ששגתה כב' השופטת קמא עת קבעה שאין מקום לבחון חלופה כלשהיא, יהיו תנאיה אשר יהיו.

6. המדינה מבקשת לדחות את הערר וסומכת ידה על קביעת ביהמ"ש קמא.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עמדתי היא כי על בית המשפט לדון שנית בעניינו של העורר ולשמוע את הצעתו לחלופת מעצר, ואולי אף לבקש שיוכן תסקיר של שירות המבחן לגבי האפשרות להסתפק בחלופת מעצר (בתנאים הדוקים).

8. באשר לתשתית הראייתית – קביעת כב' השופטת מבוססת כדבעי ומסקנתי הינה כי אכן קיימות ראיות לכאורה.