עמ"ת 11382-12-15 ארזואן(עצור בפיקוח) ואח' נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ') במ"ת 6839-05-15, מיום 1.12.15, על פיה דחה בית משפט השלום הנכבד את בקשת העוררים להקלה בתנאי מעצרם, כאשר בקשתם הייתה למעשה לאפשר להם תנועה חופשית ללא איזוק אלקטרוני וללא מעצר בית, תוך הותרת הערבויות הכספיות והערבים שחתמו על ערבויות צד ג.

2.ברקע לבקשה עומד כתב אישום שהוגש כנגד העוררים לבית משפט השלום בחודש מאי שנה זו, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבית עסק וגניבה.

3.מעובדות כתב האישום עולה, כי העוררים קשרו ביניהם קשר לפרוץ למקום העוסק בהחלפת כספים, זאת במטרה לגנוב מהמקום כספים שהיו בו, בסכומים שאינם מבוטלים כלל.

4.עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי להתפרצות קדם תכנון מוקדם, תצפיות על המקום, הצטיידות ברכב, כלי פריצה וכדומה. לגבי הרכב, כדי שלא ניתן יהיה לזהותו, זייפו העוררים את לוחית הזיהוי שלו.

5.מהחלטות בית המשפט שהוצגו לפניי עולה, כי עד היום למעשה לא השיבו העוררים על כתב האישום, זאת לאור מחדלים, שעל פי החלטות בית המשפט נעוצים בהתנהלות המשיבה. עניין זה נאמר באופן מפורש בהחלטות בית המשפט בתיק העיקרי, כב' השופט איתן קורנהאוזר, בהחלטתו מיום 23.11.15, וכן בהחלטת בית המשפט נשוא ערר זה. בית המשפט ציין במפורש, כי לא ראה בהסבריו של בא כוח המשיבה היכולים להביא למסקנה שונה מדברי כב' השופט קורנהאוזר וכי עולה שהתקלות מצד המבקשת הן שגרמו להתארכות ההליכים. בית המשפט הוסיף וציין, כי גם עתה לא ברור אם החלטת כב' השופט קורנהאוזר בדבר העברת תוצרי האזנות הסתר לידי בא כוח העוררים, בוצעה.

6.על רקע דברים אלה בחן כב' השופט מינקטביץ' את השאלה, אם יש מקום להקל בתנאי השחרור. בית המשפט התייחס להחלטתו מיום 13.5.15, במסגרתה דן בבקשת המשיבה להורות על מעצר העוררים עד לתום ההליכים. באותה החלטה קבע בית המשפט, כי קיים סיכוי סביר להרשעת העוררים בעבירות המיוחסות להם, אך יחד עם זאת קבע כי קיים פער ראייתי כאשר עוצמת הראיות ביחס לעורר 2 נמוכה במידה מסוימת מהאחרים. בית המשפט קבע עוד, כי לעוררים עבר פלילי מכביד, הם ריצו עונשי מאסר לא מעטים בשל מגוון עבירות, בהן עבירות רכוש ואלימות, ועל כן קיימת עילת מעצר מובהקת בשל מסוכנותם. לפיכך קבע בית המשפט, כי יש להורות על מעצרו של העורר 1 עד לתום ההליכים, ובאשר לעורר 2 – יש לבחון שחרורו בחלופה בשל עוצמת הראיות הנוגעות לעניינו. לפיכך הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר ביחס לעורר 2.

7.העוררים הגישו על החלטה זו ערר לבית המשפט המחוזי, שהורה כי יש לבחון גם את שחרורו של העורר 1 בתנאים.

8.המצב כיום הוא כזה שהעורר 1 נמצא במעצר בית מלא, תחת איזוק אלקטרוני, ואילו לגבי העורר 2 נקבע כי הוא רשאי לצאת לעבודה בשעות מסוימות. בהחלטה נשוא הערר מצא לנכון בית המשפט להקל במעט בתנאי השחרור של העורר 1 ולפתוח לו "חלון" כל יום בין השעות 10:00-12:30. בעניינו של העורר 2 לא מצא בית משפט השלום מקום להורות על הקלה נוספת, הורה על ביטול האיזוק האלקטרוני נוכח יציאתו של העורר לעבודה, והורה כי בימים שבהם העורר 2 אינו עובד, יהא רשאי לצאת ממקום מעצר הבית בין השעות 10:00-12:30.

9.בערר שלפניי טוען בא כוח העוררים, כי התמשכות ההליכים גורמת לעוררים נזק רב וכי מדובר בתקופה של 7 חודשים שחלפה מאז הגשת כתב האישום, והעוררים טרם קיבלו את כל חומר החקירה לידיהם, ואינם יכולים למסור תשובתם לכתב האישום. בא כוח העוררים מצביע על כך כי המחדל מוטל כולו לפתחה של המשיבה. מכאן סבור בא כוח העוררים, כי יש להקל בתנאי השחרור של העוררים, כאשר לדבריו הוא סבור שיש לבטלם כליל, מלבד הותרת הערבויות.